Floating Amber

אז ככה, אני תקועה טיפה עם הספר, אשמח לרעיונות בנוגע לנושא הבא - 

שנים זה היה הפתרון שלי. לקחת את הרגליים, ללכת רחוק, ללכת כמה שיותר מהר, כמה שיותר נחוש... לברוח.

לברוח כי אין לי כוח לעימות, לברוח כי אין לי כוח להתמודד, לברוח כי אני לא רוצה להודות בנפילה.

עשיתי את זה לכל כך הרבה אנשים, מתוך חולשה שלי השארתי אותם עומדים משתאים ולא מבינים מה בעצם קרה כאן. רק כי לא יכולתי להסביר, למצוא מילים, אבל בעיקר להודות שנפלתי. שטעיתי בשיפוט שלי. שהלכתי אחרי הלב כמו עיוורת בלי לראות לאיזה צוק אני רצה. זאת לא מבינה אותי, זאת גרמה לי לחשוב שכן, ההוא הציג את עצמו כמושא תפילותי ובעצם התברר כפסיכי וכו'...

אחרי כל כך הרבה זמן שייחלת לבדידות שתיגמר.. להפסיק להיות לבד, להפסיק להיות חלש. זה נגמר ושוב יש הרגשה של נפילה, קול מאחורי הראש צועק "טעות!! טעות!" קול שבינתיים אתה בורח ממנו. נלחם חזק ומחזיק בצפורניים. מתעלה מעל עצמך. 

להיות חזק, להיות יפה, להיות מושלם.. כי עכשיו אין לאן לברוח. אז אתה נלחם ומחזק את עצמך.

או שאולי יש לאן לברוח..?

איך גורמים לאנשים להבין? לרצות להיות יותר טובים? אהבה?

והכי חשוב, מה גורם למישהו שתמיד נתן הכל, לזרוק הכל?

לברוח לטירוף..

יש לי כל מיני רעיונות שצריכים להתחבר, אני אשמח לשמוע עוד.