אחרי שבועיים די מסריחים אני משתדלת להתנתק מהמציאות. החדשות נכנסות מאוזן אחת ומתאדות איפה שהוא בדרך החוצה מהשניה. אחרי כמה שנים שבהן הייתי במעקב על כל פיסת מבזק, היום אני מרשה לעצמי להתנתק מהדכאון הזה. כמו גם עניין הטבח (כן, זה טבח) בטולוז. נכנס, זעזע לרגע, יצא.
היום אחרי מאבקים עם עצמי, קראתי עדכון בנושא. וגיליתי משהו שבמציאות של היום כבר לא אמור להפתיע אותנו אבל קבלו את פיסת המידע הבאה שבטח עברתם עליה ללא מחשבה נוספת:
הפסיכופת הקטן שייך לארגון בשם Forsane Alizza.
בתרגום חופשי - אבירי הגאווה.
והחמודים הגאים האלה הם ארגון איסלאמי קיצוני שנלחם בדבר הבא:
קחו נשימה...
איסלאמופוביה.
גאוני הדור האלה אם מישהו פספס, מטיפים למלחמה אלימה בפחד מהם עצמם (!) בפחד מהאיסלאם!
הדבר הבא שקפץ לראשי הטרוט מהשבוע המסריח הזה היא דמותו המקפצת, הגאונית והאדיוטית להפליא של ג'יבריל פארישטה, או המלאך ג'יבריל אם תרצו. אותה דמות בדיונית מהספר "פסוקי השטן" של סר סלמן רושדי (ספר מתוסבך אבל מומלץ בכל רמה). אותה דמות שבגללה העולם האסלאמי הוציא חוזה על ראשו של מר רושדי. אותה דמות שעשתה צחוק מהאסלאם בדיוק בגלל אדיוטים כאלה.
מכירים התפוז המכני?
הצעה שלי היא משהו מאוד דומה. לא הורגים אנשים כאלה, קושרים אותם למיטה ומשמיעים להם בקולי קולות את הספר הזה (לא כולל קטעי הסקס ואהבה, שלא יהנו יתר על המידה), שאחרי 6 או 7 פעמים הם או יבינו כמה הם אדיוטיים, נכים ומוגבלים ברמה ההתפתחותית בכלל; או יפסיקו לנשום.
אגב אני ממש לא נגד מוסלמים. אני נגד קיצוניות. היא תמיד באה ממקום אדיוטי.
זה פשוט מקומם שאנשים קמים ורוצחים ילדים בגלל רעיונות שהם יותר פרימיטיביים וניאנדרטליים מתקופת ימי הביניים. רעיונות ברמה של ילד בן 3 בלחץ.
לא יאומן.
1989, מפגינים מוסלמים שורפים את דמותו של רושדי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Floating Amber