Floating Amber

בזמן האחרון יש הרגשה שהכל ידוע מראש.

דברים קטנים שמבעבעים כמו לבה, אתה יודע בדיוק מתי היא תתפרץ אבל אף פעם לא מאיפה.

דברים קטנים שאת יודעת שיקרו אבל מדחיקה עד שהם קורים ואת נותנת לעצמך כאפה - איך לא ראיתי את זה בא?!

זה כמו שכתבתי כבר את הפוסט הזה וידעתי שהפעם לשם שינוי צריך לשמור אבל לא עשיתי את זה ודווקא הפעם הוא נמחק.

זה כמו שאת מרגישה ממש חזק שאת בצרות אבל יודעת שלא ולא מרשה לעצמך להירגע עד שלא יאשרו לך את זה סופית.

זה כמו אתמול... היתה לי הרגשה ממש רעה לגבי האוטו, יצאתי מדעתי ממש, הוא לא הבין אותי ורבנו. כמובן שלכל אדם אחר מהצד זה ייראה אבסורדי לחלוטין לריב על שטות כזאת ולי לא היה הסבר חכם חוץ מ"זה לא בריא לאוטו לסוע על כל כך מעט דלק, כל כך קרוב לקו האדום!!" עכשיו צריך להבין שהגרוטאה הקטנה בת 20 ורק ב4 שנים האחרונות חרשתי עליה בסביבות ה-130,000 (כנראה יותר...), המתפרק הקטן צלח את עליות ירושלים, את תהומות חיפה, עלה עד הכנרת כמה פעמים עם ציוד של 6 אנשים ובעקרון כמעט כל יום חרש את ארצנו הקטנטונת לאורכה ולרוחבה, הרים וגבעות ואפילו העביר אותי איזה 6 פעמים דירה לגמרי בעצמו!

הדברים האלה שאתה יודע שהולכים לקרות אבל דופק לעצמך גול עצמי...

כמו שכשגיליתי שיש נזילה ברדיאטור וידעתי שאני חייבת להעיף אותו מיד, כל עוד יש טסט, כל עוד הוא נוסע, כל עוד יש גריטה... אבל הייתי חייבת להתעקש לאסוף אותו מהשד"ת - אז ממלאים מים בכל חור אפשרי לפני כל נסיעה ונוסעים על 70 קמ"ש. והאוטו נשאר. והגריטה בוטלה לפני שבועיים.

נחזור לאתמול. הוא מילא מים ושמן ובדק הכל ויצאנו לדרך, אבל הרגשתי רע, משהו החזיק לי חזק בבטן וצעק לי שמשהו הולך לקרות. אז עצרנו בתחנת דלק הבאה ותדלקתי פול. כי המחירים עולים, כי הוא תמיד משלם על הדלק ובעיקר כי רבתי על מד הדלק. ואז הרגשתי מטומטמת. ואז חשבתי שאני דופקת הכל עם ההתעקשויות הדפוקות שלי. אבל היום בדרך הביתה הוא נתקע באמצע אילון והאוטו אמר שלום ולא להתראות.

אז הלכו 200 שקל דלק, והלכו הרגליים שלנו, והלכה הגריטה, והלכו הקונים, ונשארו חלפים ובלחץ אני אקבל עליו גרוש.

וכל מה שבא לי לעשות עכשיו זה לדפוק את הראש העייף שלי ממש חזק בקיר כי ידעתי, ידעתי שאם אני אחכה לו שיחזור האוטו לא יגיע לגריטה ואני לא אקבל עליו גרוש. ולכי תקני עכשיו אוטו כשבדיוק סיימת לשלם על התואר.

חרא גדול.

ובכלל התקופה הזאת בשנה, אני שונאת אותה!

תמיד ב1 באפריל קורים דברים מעצבנים, חוץ מזה שנורא קל לעבוד עליי, תמיד קורה משהו. ותמיד לקראת היום הולדת בכלל כל החיים מוצאים את דרכם לחיריה הקרובה. אני כבר לא יכולה לחכות לראות איך החרבנה הולכת להגיע הפעם.