Floating Amber

לא עדכנתי המון זמן ויש לי המון תירוצים לזה!

רציתי לכתוב על יום הולדת שוברת מוסכמות שלשם שינוי לא היתה הרת אסונות ואפילו די מדהימה. אבל חיכיתי שייגמרו כל הטררמים.. ואז רציתי לכתוב על אלוהים אחרי שיחה מדהימה עם אישה מאוד דתיה ובעלת אוזן שלא קיימת בעולם הדתי, שיחה שחיזקה אותי באמונה שלי שזה לא משנה בכלל אם יש אלוהים או לא. אני אחנך את הילדים שלי להיות אנשים טובים ומבינים ובעלי מוסר גבוה וזה לא משנה בכלל במה הם יאמינו אח"כ. והיה לי המון מה להגיד על זה..

אח"כ כמעט נפרדנו ואז בחרנו שוב זה בזו ויש בזה משהו הרבה יותר מחזק משום מה שלמרות כל החרא וגם כשהמצב הכי בקרשים אנחנו עדיין מעדיפים ביחד ולא בנפרד ואני אוהבת את הברנש הזה שלי בכל כך הרבה מובנים..

אח"כ היה לי המון מה להגיד על אנשים צבועים ועל הסדום שהמדינה המסריחה הזו נהייתה.

ואז נפתחה קבוצה בפייסבוק (אני פמיניסטית וגם לי אין חוש הומור) וכנראה שגיליתי את הפמיניסטית הקטנה שבי ובעיקר את השנאה העזה לבורות של אנשים בעמדות מפתח וכוח ובתוכם בעיקר רופאים. 

ובסופו של דבר זה הכי בוער בי כבר המון זמן, הנשים שם (שבאופן מפתיע לא כולן מתיישבות על הסטיגמה של פמיניזם שורף חזיות) הזכירו לי ועוררו בי את הפליאה והכעס בעיקר על גניקולוגיה ורופאים.

איך יכול להיות שבחורה צעירה בגילי לא מרגישה טוב שנתיים ומגיעה בסופו של דבר לרופא אחרי התקפי חרדה והרופא לא מוכן לעשות לה בדיקות דם כי "את היסטרית". איך יכול להיות שנותנים לילדה בת 18 גלולות הורמונליות בפעם הראשונה בלי לעשות בדיקות הורמונליות? אני שונאת את הגלולה. מהרגע שלקחתי אותה הרגשתי בשינוי המיידי כמעט - ההיפרססיטביות מתגברת, מצבי רוח משתנים יותר בקלות, הדיכאון מגיע הרבה יותר מהר, הדם מבעבע יותר חזק וכל הגוף משתגע לפרקים. אבל לא הפסקתי.. ואני עדיין בדילמה אם להפסיק כי אני לא התחלתי בגלל סקס, התחלתי בגלל כאבים שנגמרו פעם בנפילה/התעלפות במסדרון בעבודה... לא רוצה לחזור לשם, אז בינתיים אני כלואה עם הגלולות הדפוקות האלה. עכשיו לכי תסבירי לרופא שאת מרגישה שמשהו נדפק, שצריך לבדוק או אולי להחליף ולקבל את התשובות הלקוניות ומבטלות של "זה ידוע שיורד החשק", "המצבי רוח לא קשורים זה שלך", "אין כזה דבר חוסר איזון הורמונלי - הגלולות שולטות".

ולכי תסבירי שאת רוצה את ההגה בחזרה אבל מתה מפחד, לכי תגידי לבחור שאת רוצה להפסיק ושיתחיל לקנות קונדומים... ואת בכלל לא יודעת מה את רוצה אבל בטח ובטח לא ללכת להתייעץ עם גניקולוג. הם גם ככה לא מבינים כלום בגוף האישה חוץ מלמצוא מחלות ואז להסתכל עלייך במבטים מאשימים כאילו את אשמה שאיזה פסיכי שהיה טעות והתקרב אלייך לפני מליון שנה והיה נשא של חמוד בשם פפילומה שגם אם היה שם קונדום, אדון פפילומה שם זין על הגומי ומתביית עלייך ומחליט מתי להיכנס בך. מודה באשמה של בחירה מטומטמת בבן זוג, לא מוכנה שתסתכל עליי ממרום מושבך מעל כסא הגניקולוג במבט שופט. 

אז מסתבר שאני לא לבד, ויש עשרות נשים עם סיפורי זוועה על גניקולוגים חסרי רגישות והבנה בסיסית בגוף האישה. ככה זה כשרוב הגניקולוגים הם גברים ולא יודעים מה זה גוף זר שנכנס לתוך הגוף שלך ולהרגיש אותו זז ומותח, חותך קר ומנוכר, מה זה הורמונים של אישה, גוף נשי שהוא שונה במאות אחוזים מהגוף הגברי, כאב נשי, ווסת ומחזור חודשי. גברים לא מבינים דבר אחד מאוד חשוב - גם אישה חסרת תשומת לב כמוני, ובעצם כל אישה מרגישה מצוין כל תזוזה בגוף שלה ולרוב גם יודעת בגלל מה זה. כל אישה שאי פעם יצא לי לדבר איתה על ענייני בריאות תמיד ידעה למה קרה לה כל דבר גם אם לא בוודאות. את יודעת למה כואב לך, למה שורף לך, מה אכלת לא נכון והוציא לך חצ'קון, מי נגע בך ומי הדביק אותך. אם היא תתרכז ותנסה לחשוב היא גם תדע למה היא לא חושבת ישר, מתי היא הכי מרוכזת, מה עושה אותה מאושרת ומה מבאס לה או מוריד לה תיאבון, היא תדע למה היא לא רואה טוב וממה זה נגרם ומה צריך לעשות בשביל לטפל בכל אחת מהבעיות. בד"כ, ואני לא רוצה לעשות הכללות גסות, נשים הרבה יותר מודעות לגוף שלהם גם ברמה של הורמונים וויטמינים מאשר גברים. ואז מגיע רופא או גניקולוג ואומר לך שאת לא מבינה את הגוף שלך בכלל ושאין דבר כזה "אני מכירה את הגוף שלי" או איזון הורמונלי או כל דבר אחר, מוריד לך את הביטחון, הופך אותך לקטנה ורכיכתית רק בשביל שחודש אח"כ תגלי שצדקת ומשהו באמת נדפק ולפעמים זה מאוחר מדיי..

אני יודעת שכבר כתבתי משהו דומה בעבר אבל היום אני בהתלבטות, הדבר שאני הכי רוצה לעשות זה לזרוק את הפסולת ההורמונלית הזו (שאגב עלה מחירה וירד סבסודה וכיום היא עומד על בערך 100 ש"ח תלוי ברמת הסבסוד במקום 60 ש"ח) שאני דוחפת לגוף שלי כל יום במשך כמה שנים טובות ולא לגעת בה יותר אף פעם אבל מפחדת...