Floating Amber

צהרים טובים לכולם,

כמה דברים ביומיים האחרונים ששיגעו אותי:

1. יושבים בבית הפנקייק, אני והאהוב. אני מזמינה סלט קטן ופנקייק לאח"כ הוא אוכל חומוס. אני מסיימת את הסלט ומבקשת את הפנקייק שלי, הפלא זה פלא! הפנקייק שלי מגיע (ע"י אותו מלצר!) לאהובי שמציין בפניו שלא הוא הזמין את הפנקייק ומקבל תשובה של "אתה רוצה להגיד לי שלא תחלקו?" ומשאיר את הצלחת אצלו. אני מסיימת את הפנקייק ומבקשת חשבון, אני כן? החשבון מגיע בע"פ ונאמר בבולטות לבחור. אני קוראת למלצר ונותנת לו את כרטיס האשראי שלי, שחוזר עם הקבלה, שוב - לידיו של הבחור. מה קורה פה?! אני סוג ז'?? תסתכל עליי! אני בעלת הכסף פה! אני מדברת איתך קיבינימט למה אני אוויר?! לא אמרתי כלום. אני בושה אני יודעת...

זה מזכיר לי שלפני כמה ימים ניסיתי להזמין סלט ממקום שאני מזמינה בו כמעט פעם בשבוע, הפעם נעניתי כי "בשל העומס, הסלט יעלה היום 25 במקום 20, אלא אם תמצאי עוד מישהי במשרד שתזמין איתך" אני עונה לו "מה לעזאזל?!" ומנתקת. שניה אחרי זה מבקשת מאדון מתמחה לידי לנסות להזמין לי את הסלט כי שכחתי לצעוק עליהם שיותר אני לא מזמינה מהם אף פעם ושהם איבדו לקוחה קבועה! הברחש הקטן הצליח להזמין בקלות את אותו סלט ב20!! (הוא ברחש כי הוא מציקן קטן... אבל אחלה בחור למען הפרוטוקול).

2. אתמול ראינו חתולצ'יק שכנראה ננעל בטעות בחנות בדים. כל כך ריחמתי עליו, גור קטנטן שחור ומתוק שמטפס ונופל ובוכה המון. בעל הבית לא עונה, מוקד אבטחה שולח לעיריה, עיריה שולחת למשטרה.. הבנתם את ההלך רוח.. בסוף שוכנעתי שהוא יחזיק מעמד שם עד היום בבוקר ועד עכשיו צובט לי הלב והבטן.. הגעתי הביתה וחיבקתי את התולצ'יקית שלי עד שהיא התחילה לצעוק עלי בציפצופים הקטנים שלה.

3.נשבר לי מהפאקינג משרד שלי! כשנוח להן, הן הכי נחמדות בעולם, מתעניינות, מייעצות מדברות כאילו הן החברות הכי טובות שיש. כשטיפה לחץ כל החברות הזו עפה מהחלון (והוא גבוה!) הן מרשות לעצמן לדבר מגעיל ולדרוש ואפילו לצעוק לפעמים ואני יושבת בשקט כי מי אני בכלל, שיסיימו ונראה אותן באות אליי אח"כ. שבוע שעבר הן כבר התחילו "את מתרחקת.. מבודדת את עצמך.. מה קורה איתכם". חפשו אותי בסיבוב!

מה שכן היום כבר ממש נשבר לי..

יש לנו אווירה מאוד פתוחה לפעמים במשרד.. לפעמים יותר מדיי. זה התחיל מלפני שבועיים אני שקועה באוכל מושקע במיוחד שהכנתי לנו בבית, יוצאת גברת בהיסטריה "תפסיקי רגע לאכול אני צריכה אותך!" לחוצה ללכת הביתה אלא מה. היא עומדת מעליי כשאני מראה לה מה שהיא צריכה ובינתיים אומרת שהיא ממליצה לי לא לאכול את זה (עוף וירקות בתנור) כי יש לזה ריח רע (תבלינים ורוטב צ'ילי). מיותר לציין שלא סיימתי לאכול.

והיום - אני מחממת לי אוכל מהיציאה של אתמול שמשום מה לא הייתי מסוגלת לאכול יותר מ2 ביסים פסטה פטריות. יוצאת גברת הריון נעמדת עם עיסוקיה ליד העמדה שלי, לפתע אדון מתמחה פולט שיש ריח ממש טוב ואז זאתי "בדיוק רציתי להגיד שחנקת אותי עם הפטריות שלך וממש בא לי להקיא". איפה לעזאזל לגיטמי להגיד דבר כזה?!!? היא מיד מתקנת ומתנצלת שזה ההריון והריחות ובלה. בסדר, אני מאמינה, הורמונים, חידודי חושים, נסורת שפיות. הכל בסדר! איפה הנימוס?! איפה ההגיון? מסריח לך? לכי חזרה לחדר שלך! תשמרי לעצמך! למה להגיד לי שאוכלת את זה!

נמאס לי והכי נמאס לי שכולם דוחפים את האף שלהם למה אני אוכלת או לא אוכלת. זאת אומרת, בחייכם! אני לא נראית במצוקה, וגם לא שמנה, המשקל שלי נשאר די אותו דבר כבר שנים (וברמת הבריאות הגבוה לכ הדעות) ואני לובשת היום את אותו ג'ינס מחטיבת הביניים בערך! (כן זה עם הכתם הקטן של המרקר הצהוב ששיחקתי איתו בכיתה ז' ועוד לא ירד והוא עדיין יושב פיקס!) כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני מודעת לבריאות הגוף שלי ולמה שנכנס לי לפה או לא (חוץ מסיגריה פעם ב) וכולם יודעים שאני אוהבת אוכל, ומרשה לעצמי להתפנק לפעמים. זה מתחיל מהבחור שמעיר על הביס שמנת שמרחתי הרגע על החצי מיני פיתה, ממשיך באבא שנזכר מדי פעם שהוא כזה ומתחיל "את נורא הרזית!" וסבתא שחטפה שוק לפני חודשיים והחליטה לפטם לי את החיים, ומגיע למשרד ואז כל העולם שלך נשמע כמו "למה את אוכלת? מה את אוכלת? אולי לא? זה משמין! יש לזה ריח טוב, את הכנת? תפסיקי לטחון כל כך הרבה! את אוכלת נורא מעט.."

זה הפאקינג גוף שלי ואם בא לי לטחון פחמימות וסוכר כל היום אני אעשה את זה!!! ואם לא היה בא לי לאכול והייתי מכריזה על דיאטת תפוחים?! אם הייתי שמנה לא היו נכנסים לי לאוכל כי זה לא נעים. לא אוהבים אותי מלאה או ריקה ב/מעוד קילו? תזדיינו לי מהצלחת!

עמכם התודה מראש!

אישה ללא הפרעות אכילה וללא סבלנות לפושטקים זבי חוטם ארוך במיוחד.