Floating Amber

איך עושים שהחמצן יספיק?

איך עושים שאצליח לנשום?

איך מפסיקים את הצעקה בראש?

איך מחזירים את הבטחון העצמי שלי?

למה אני לא יכולה להיות בטוחה בשום החלטה עד שאין לי אישור חיצוני?

למה, לא משנה מה אני עושה, אני תמיד מרגישה שאני זורקת משהו טוב עבור לא ידוע?

אם להיות איתו או לא להיות בכלל, זה תמיד לזרוק את עצמי בשביל הלא ידוע...

מרגישה שוב לב שבור. שוב לב מרוסק. הפעם זאת אני... בעצם כמו בכל פעם .

סוגרת. חותכת. הספיק לי, תודה.

עכשיו אני רוצה לנשום.

לא יכולה להילחם יותר בשביל זוגיות טובה יותר, לא רוצה להילחם יותר בשביל אהבה טובה יותר..

נמאס לי להילחם בכלל.

כולם חושבים שאנחנו מושלמים כלפי חוץ ורק זה חסר לי עכשיו.. שישאלו.

"אבל למה", "מה קרה", "רק לפני פחות מחודש דיברתם על חתונה"...

ולא קרה כלום.

ואני לא רוצה לדבר. אין לי אוויר לדבר והמוח לא חושב מילים שיכולות להסביר בכלל.

המוח חושבת רגשות.. כאב לב, אכזבה, עלבון, עצב, אהבה שתם זמנה ופג תקפה. פג תוקפה עוד הרבה לפני שהסכמתי להודות או הייתי מוכנה, והרבה לפני שחשבתי שתפוג.

עכשיו.. עכשיו אני רק צריכה אוויר. ומוח ריק!

והנה מישהי שיודעת יפה מאוד לעשות לי טוויסט בלב.. והיום הוא כבר מעוך, היא לא צריכה לעבוד קשה...