החתלוצ'יקית מיוחמת וטסה לה כמו טיל אפרפר קטן בחדר בשריקות שבחיים לא אצליח להעביר לכם במילים, זה משהו שלא שמעתי בחיים אצל חתולים אחרים וזה מקסים!
אני במרפסת/חדר העבודה המאולתר שלנו, הבחור נכנס ומקשקש. כן השלמנו, על מי אנחנו עובדים, אנחנו לא באמת יכולים להתפרק אחד מהשני רק להכאיב, לרסק כמו שרק אהבה אמיתית יכולה ואז גם לחבר לאט את כל החלקים ואפילו לא להתחרפן לגמרי כי הוא לא מסוגל לחכות לי כמה שעות שאעשה כביסה והורס לי פעם אחר פעם את החולצה/חזיה האהובה התורנית שלי.. (note to self - בלי בגדים לבנים יותר!!)
אני כותבת כמה מילים והוא חוזר עם התולצ'יקית על הכתפיים והמסכנה לא מסוגלת להתנגד בכלל... רק כשהיא מיוחמת.
ואני פה.
קפצתי לרגע להגיד לכם, לכל המודאגים שפתרתי את עניין הרומן ואני כבר לא תקועה!
הוא טס ויש לי כבר כמעט שליש כתוב. היתה לי הארה, הבנתי איך לגשת לזה ויש לי כבר הכל חוץ מזמן לסיים.
לפעמים צריך לגשת לדברים כאלה כמו בניתוח אופי של האדם המבצע... אז הבנתי - אני מבולגנת ולא רציפה, המחשבות בזיגזג ובפאזל אז למה להילחם ולנסות לכתוב כמו שאמורים?! אז אני כותבת בזיגזג בדיוק כמו שהספר הזה צריך להיכתב וכל ההגיון והרציפות חוזרים ומסתדרים לי!
טפו טפו תחזיקו אצבעות מקווה שכמה חודשים והעניין גמור (מתכווץ לי הלב בתפילה לכוחות הפנימיים שלי שיחזיקו מעמד בהתמדה!).
נ.ב.
אמא אמרה שאני כותבת כל שטות (טוב, היא לא אמרה את זה ככה) וחשבתי על זה... הכל חוץ מסקס.. לפעמים צצה תגובה מחממת שנותנת לי פוש, לפעמים זה מעורר השראה, לפעמים זה מזכיר לי כמה טוב אפילו כשרע, לפעמים זה מסביר אותי יותר טוב אפילו אם רק לעצמי ולפעמים אני רק פורקת במקום לבכות. (עכשיו אני שוקלת אם לכתוב את הפוסט על אמא... אני אשמור לך את זה ליום האם כנראה ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Floating Amber