Home

עברתי לגור עם חבר שלי.

לפעמים אני חושבת שכשאת עוברת לגור עם החבר, הקארמה של גיל ההתבגרות שלך מתעוררת אי שם בפינות המציקות של החיים.

המון דברים שהיית עושה (או במקרה הזה לא היית עושה) מעצלנות או כל סיבה אחרת , כרגע אוכלים לך את הראש דרך החבר.

את חוזרת בערב הביתה מהעבודה, נכנסת לסלון ורואה את חבר שלך זרוק מול הטלוויזיה.

הכיור מלא כלים, הערימת כביסה שביקשת להכניס למכונה ולתלות עדיין שוכבת לה על הרצפה בדיוק באותה הצורה בה השארת אותה בבוקר עם ההוראות.

אני אף פעם לא מספרת לאמא שלי את הדברים האלה, אני בטוחה שתחייך בצורה מתחכמת. והאמת? מגיע לי חח

אני זוכרת כשאני הייתי בבית ימים שלמים ואמא הייתה משאירה לי רשימת משימות בבית, הייתי דוחה הכל לרגע האחרון ו.....כמובן שברגע האחרון גם לא הייתי מבצעת שום דבר כי "בדיוק היה סרט מעניין" או "חברה שלי קראה לי לבוא איתה לקניון".

כן אמא.. אני מבינה אותה ב100% כרגע.

אז קארמה הא?

Still.. I do love my boyfriend

אבל לפעמים הוא מזכיר לי את עצמי :)