*והפעם בעברית לפי עצתו של המגיב ואיך שיצא.
אתה תשים לב איך אתה מדבר לפני שתלמד אותי איך לדבר.
אתה תשים לב מה אתץה מלמד אותי על הדרך לפני שאתה אומר שההתנהגות שלי שלמדתי אותה ממך היא שגויה ולא נראית לך.
אתה תלמד להכיר אותי לפני שתנסה לחנך אותי, לשנות אותי, לעזור לי בעצות או למתוח עליי ביקורת.
אתה תתקן את הטעיות שלך לפני שתבקר את שלי.
אתה תעיר לעצמך בזמן כשאתה אומר משהו לא במקום לפני שאתה מעיר לי על מה שאני אמרתי.
אתה תזכור מה עשית לפני שתבקש ממני לזכור מה אני עשיתי, לסלוח או לשכוח.
אתה תתיחס אליי כאל בן אדם שווה לפני שתדרוש ממני את אותו הדבר.
אתה תלמד לראות את הסביבה שלך לפני שתדרוש ממני להתחשב בך ולשמוע אותך כחלק מהסביבה שלי.
אתה תלמד לשלוט בכעסים שלך, באכזבות שלך, בפחדים שלך ובכל מה שמטריד אותך ולא תעביר את זה עליי לפני שתבקש ממני לעשות זאת.
אתה תראה איפה אתה חוצה את הגבול לפני שתשפוט אותי כאשר אני חוצה במעט את הגבול.
אתה תבדוק את עצמך, את דרכיך ואת מעשיך לפני שתשפוט אותי, את דרכי ואת מעשי.
אתה תשתנה בעצמך לפני שתדרוש ממני להשתנות.
אתה תלמד לעזור ולהקשיב בטוב לב ובאדיבות לפני שתתלונן על כך שאני לא.
אתה תלמד לא לצעוק ולהתעצבן בצורה שאתה לפני שתדרוש ממני לא לצעוק ולהתעצבן באותה המידה והדרך כמוך.
והחשוב מכל,
תלמד להכיר אותי לפני שתהיה לך כל זכות להעיר לי, לבקר אותי או לדרוש ממני משהו.
אף על פי שאתה הוא אבי, מבלי להכיר אותי וכל עוד אתה עושה את אותן השגיאות אין לך את הזכות לדרוש ממני להשתנות.
כל עוד לא תלמד לדבר בהיגיון במקום להשתיק את הסביבה או את בעל הדעה המנוגדת אין לך כל זכות לדרוש ממני להקשיב.
תלמדי להקשיב בסבלנות וסובלנות לאחר, לקבל את הדעה של השונה ולתת עצות שלא מותחות ביקורת על המבקש.
תשני את הדרך שבה את מתנהגת ומתייחסת אליי, תשימי לב לפרטים ולרגש וכשלי קשה תלמדי לשכוח את עצמך לרגע ובתור אמא להתעלם מרגשותייך האישיים כדי לעזור לי ולעודד אותי!
תהיי הגיונית, אופטימיות ושמחה לפני שתתלונני על כך שאני לא.
תכירי אותי באמת לפני שתומרי שאולי זאת אני שעשיתי את הטעות, תכירי אותי לפני שתתלי את כל האשמה עליי!
תדעי מה שאני יודעת לפני שתמתחי ביקורת ותניחי שאני ממציאה את המידע שאני יודעת.
תלמדי לעשות את השיקולים שלך לפני ההחלטה ולהשלים ולכבד ולציית להחלטה של עצמך. למדי לא לפגוע ברגשותיו של אחר.
תלמדי לקבל ולהעריך התנצלות!
תלמדי לראות שינוי באדם ובסביבה ולקבל אותו ובעקבות זאת לשנות את הרושם המוקבע בראשך למציאות העכשיווית.
תלמדי לא לעשות את הטעויות שלך על אחרים!
והכי חשוב,
תלמדי להקשיב ולקבל עצות מאחרים.
תלמדי כי הגיל הוא לא שקובע ושהצעירים ממך יכולים להיות חכמים יותר וצודקים יותר לפעמים ושעלייך להקשיב גם אם בסוף לא תעשי כעצתם.
פעמים רבות אמרתי לך ולא הקשבת לי, אמרתי לך כי זה לא נכון ולא צודק וכי יש צורך אמיתי ונכון בשינוי.אמרתי לך שזה פוגע בי ושלי יש תחושה שהדבר האחר לא עוזר. אמרתי לך מה אני רציתי ותירצת תירוצים. הבטחת הבטחות ולא קיימת.
בנוסף, הבטחת הבטחות שידעת מראש שלא תקיימי. להבטיח ולא לקיים? איזה מין מסר, איזה מין שיעור את מנסה להעביר לי?
האם אני צריכה להיות מושלמת בכל דבר כל הזמן? האם אין מקום לטעויות שלי עצמי בנוסף לשלך? שהרי לטעויות שלך את לא נותנת חשיבות, הטעויות שלך נעלמות באוויר כאילו לא היו מעולם מבחינתך ואילו הטעויות שלי נשארות לנצח אצלך. שום דבר לא נמחק.
-
זכרון לתוו ארוך יש לי, דבר שעוזר אך גם פוגע, פוגע כי אני זוכרת דברים שעדיף שאשכח וכך יהי לי קל יותר. אבל לשכוח זאת לא אפשרות ולכן כל מה שאני יכולה לעשות זה להדחיק, ובכן הדחקתי, הסתרתי, טיאטאתי מתחת לשטיח, למיטה, לארון ולשולחן. אז שתדעו לכם שנגמר המקום ואין יותר לאן לטאטא והליכלוך מתחיל לגדול, לטפטף ולגלוש החוצה.והוא ימשיך בכך עד שכל החדר הקטן יהיה מוצף לחלוטין, יתפוצץ ויחדל להיות. האם זאת בקשתכם? להשתיק את הרגש של האדם? לשנות אותי? האם עלי לא לספר מה שרע לי מחשש שזה יפגע בך, מחשש מתגובה שתחזיר הכול אליי? תגובה שתאשים אותי ותגרום לי להרגיש רע עוד יותר?
אם כך- עליי לשתוק או לחפש אדם אחר לספר לו.אם כך עליי לחפש בית חדש.
a new home, a new safe place.
אז זה המקום החדש שלי שלא היה לי בעבר או שכן ורק לא יכולתי לראותו. כאן בבלוג זה המקום החדש שבו אוכל לספר מה שארצה ולכאן לא תוכלי להגיע, כאן לא תהייה את הביקורת ואת הפגמים העצמיים שלך שהעברת אליי. כאן לא תהיי את שתשפטי אותי שוב על פי ניסיון לשפר דרכי את עצמך. לתקן טעויות שאי אפשר לתקן מבלי להצטער על כך. בלי סליחה כלל.
,i'm still trying to fix the broken
בבלוג זה
בכל הבלוגים
