אני שומעת מכוניות, אבל שום מכונית לא באה. אני מעשנת סיגריה, ושום עשן לא יוצא. חיי נעלמים אל מול עיניי - אך אני עדיין כאן. שינוי לרעה, שאנצל לטובתי.בפוסט הקודם שלי, כתבתי על עד כמה שאני שונאת את גיא, אבל מוכנה תמיד לסלוח לו. אז זהו, שהוא החליט לפנות נגדי.
הוא אשכרה עשה רשימה של כל דבר רע שעשיתי לו ב 10 חודשים האחרונים. כל דבר רע - שאני הסברתי לו בנימוס ובשפה יפה. בזמן שהוא מקלל. ואני הצגתי לו טונות של דברים רעים שהוא עשה לי - והוא סתם התעצבן. הוא מקנא, אתם מבינים. שאני מצליחה בלימודים, שאני לא מפחדת מדעות של אנשים.
גיא הוא בחור שחייב למצוא מישהי חלשה, מישהי שתגרר אחריו בדברים המטומטמים שהורסים לו את החיים. מישהי שתשתה איתי, מישהי שתבריז איתו, מישהי שתיסע איתו לתל אביב כל הליילה אפילו אם זה יסבך אותה אחושרמוטה. ככה אני והוא נעשנו חברים הכי טובים, כשהייתי בלי חברים, מסכנה, חלשה. כל דבר כדי שיאהבו אותי. בכיתה ח' הדרדרתי לעישון סיגריות, עישון נרגילה, שתייה וסמים חד פעמי (משטרה כבר יודעת על זה, אין מה לדווח). התיק שלי נסגר כי התנהגתי יפה אבל זה לא מה שחשוב כרגע - מה שחשוב זה שמאיה תמיד נגררת אחריו, כי היא עדיין לא פיתחה אישיות חזקה. גם אני נגררתי בהתחלה, עד שהתחלתי לעמוד על שלי השנה - אני הפסקתי לשתות, והפסקתי לברוח איתו משיעורים. הפסקתי לסוע לתל אביב לכל הליילה כל שבוע, והפסקתי לברוח מהבית וכו'. זה ממש עלה לו על העצבים, שאין מי שיעשה איתו שטויות.
"אם באלך להמשיך להיות חברה שלי, את צריכה להשתנות." אם לא באלך לקבל מכות, אתה צריך לסתום. כוסאימא שלו, מי הוא שיגיד לי מה פאקינג לעשות? היינו חברים הכי טובים ופתאום הוא רוצה שאני אשתנה. פתאום הוא מציג בפני את האישיות שלי: ילדותית, חושבת שגרפסים, פלוצים וכו' זה דברים מצחיקים; מקללת הרבה וחסרת טאקט; אין לי בעיה לומר לאנשים דברים בפרצוף; בדיחות קולניות שבהן אני יורדת על אנשים. כל זה הוא ציין, וכל זה הוא אמר שהוא שונא. ואני שונאת אותו, את האגואיסטיות שלו. אם אני אפסיק להיות חברה שלו אני אשתפר בלימודים, אבל לעומת זאת הוא יכול להתנהג כמו מניאק ולהוציא נגדי את מאיה ואת כל מי שגר ביישוב שלו, וכל מי שחבר יותר טוב שלו מאשר שלי. הוא יכול להוציא נגדי את כולם, וזה מחרפן אותי.
הוא אמר לי להודות לו שהוא עזר לי למצוא חברים. זה קרה לפני שנה וחצי, והוא לא עשה לי כמעט אף פעם שום טובה גדולה מאז. אני עזרתי לו להפסיק להבריז משיעורים. גרמתי לו להפסיק לשתות וודקה באופן קבוע. להתנהג יותר בכבוד כלפי מורים כדי לא להסתבך בטירוף. עזרתי לו בלימודים. וכל זה? הוא אומר שזה לא מספיק. הוא אומר שאני קמצנית, שאני "לא זורמת", שאני מעצבנת ומתנהגת כמו כלבה. בשיחה שלו הוא קילל אותי כל הזמן, ודיבר בשפה מגעילה בטירוף. הוא נתן תיאור "כבר נוזל לי כל הכוס ממך". הוא קרא לי שקרנית. ואני התייחסתי אליו בכבוד, ובמשך כל השיחה ניסיתי להציל את זה. עכשיו, אפילו אם הוא יגיד לי סליחה, אני לא חושבת שאני רוצה להמשיך לדבר איתו. אולי נהייה ידידים, נגיד היי ביי בבצפר, אבל זהו.
אני שומעת מכוניות, אבל שום מכונית לא באה. אני מעשנת סיגריה, ושום עשן לא יוצא. חיי נעלמים אל מול עיניי - אך אני עדיין כאן. שינוי לרעה, שאנצל לטובתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
