A BitterSweet Denial

קשה לי להאמין שהבלוג שלי כזה זקן

מצד אחד מעולם לא הייתי פה יותר מדי, לא חיפשתי עוקבים ולא ייחסתי לכמות הקוראים שלי חשיבות

מצד שני, אני לא יודעת לדמיין את החיים שלי בלי הבלוג הזה. 

בכלל פתחתי אותו כמו עוד איזה בלוג זמני

אבל הוא היחידי שהחזיק איתי עד הסוף

הוא עבר איתי את תקופת הדיכאון בתיכון

הוא עבר איתי את כל השנתיים בצבא

שני שברונות לב כואבים במיוחד

כל האכזבות, הקשיים הכשלונות וההצלחות

8 ימי הולדת

הבלוג הזה עבר איתי למדינה אחרת

למדינה שעברתי אליה לגמריי לבד

הנחמה היחידה שלי היא שאחריי שישראבלוג יסגר לצמיתות

לא יהיו עוד ילדות בנות 14 שיכנסו לפה וישאבו לעולם מלא בהרס עצמי

כמו שאני גיליתי בזמנו

וזה הדבר היחידי שאני זוקפת לרעתו

לעולם לא אדע איך הייתי מתבגרת בלעדיו

אני באמת אתגעגע