לפעמים אנחנו מאבדים אחיזה על החיים שלנו, האושר שלנו והמחר שלנו תלויים לגמרי באדם אחר.
כאשר אנחנו מנסים להחזיר לעצמינו את השליטה מתרסק לנו הלב.
זה כואב לוותר.
יש אנשים שלא מסוגלים לראות לעומק שום דבר ואף אחד, הם מקובעים בשיכבה החיצונית של העולם, אבל תמיד מצפים שיראו אותם לעומק.
איבדתי את היכולת לכתוב כמו שאיבדתי את היכולת לשתף, אולי זה עוד אחד מתופעות הלוואי הקשות של להיות "אדם בוגר" אתה נמצא במירוץ של להספיק ולהגיע ליעדים ואתה לגמרי שוכח את עצמך.
אני חיה כל יום מחדש בשביל אנשים אחרים כדי לסיים ולהתחיל לחיות בערך בשביל עצמי, אני יודעת שלא רואים אותי כבר, אני יודעת שאני לא בולטת, אין בי עניין... אני רקע וחלק ממשהו.
אני לא יודעת מה אני רוצה ואם בכלל אני רוצה משהו...הכל זז מסביב ואני מסתכלת מהצד, צופה בהכל ולפעמים מתגעגעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
