אני מרגישה כאילו אני כלום בכיתה הזאת ! הבנים מתייחסים אלי כמו לזבל ! הם מכבדים את כל הבנות בכיתה , חוץ ממני .
הם מציקים לי סתם מעיפים אותי כאילו אני שקית זבל כאילו אני לא שווה כלום ...
אני זוכרת שאחד הבנים ניסה להעיף אותי מהמקום שישבתי בו ביום הראשון , וידיד שלי לשעבר שהיה ביסודי כמו אח שלי הסתכל עלי , ידע שאני תפסתי את המקום לפניו וצחק . הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו "תגיד משהו !" , הייתי הכי רצינית באותו רגע . כל מה שהוא עשה זה חייך את החיוך המטומטם שלו ואמר "טוב נו תעזוב אותה". תודה באמת חתיכת זבל . יש לי כל כך הרבה זכרונות איתו , ועכשיו הוא זורק אותי . פשוט זורק כאילו כלום .
אני לא חושבת שעשיתי לבנים בכיתה שלי משהו , ממש לא . אנחנו 42 ילדים בכיתה , ויש לי רק ידיד אחד בכיתה . והוא גם הידיד הכי טוב שלי . כל הידידים והחברות שלי הם בשכבה , לא בכיתה המסריחה הזאת .
והבנות ?! יותר נוראיות מהבנים . אני חברה של כולן , אני עוזרת להן בכל דבר שהן צריכות אני תמיד פה בשבילן ואוהבת אותן למרות שאני יודעת את כל החסרונות שלהן , לא רבה אף פעם עם אף אחת ... כשהן רבות - פתאום אני קיימת . כשהן משלימות - אני כלום . זורקות אותי .
החברות האמיתיות שלי הן בשכבה ... אבל אחת החברות הכי טובות שלי עברה לכיתה שלי ופתאום גם היא נדבקת לילדה שזרקה אותה כמו זבל ושוכחת ממני . אני מרגישה לא שייכת בכלל .
זה באמת מגיע לי ...??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
