Under the mask

הייתי מפחדת לדבר ברבים , שהקול שלי לא יצא צרוד מידי

הייתי מפחדת שכל המבטים יהיו מופנים אלי

הייתי מפחדת לדבר עם מישהו בעל סמכות יותר גדולה ממני , שאני לא אגיד משהו מטומטם ואז הוא יצחק עלי

הייתי מפחדת להרים את האצבע בשיעור גם אם הייתי בטוחה שהתשובה שלי נכונה , פחדתי שהיא לא תהיה נכונה ויצחקו עלי

כל פעם שהמורה הייתה מכריחה אותי להקריא את התשובה הייתי שותקת מבחוץ אבל מבפנים היה הרבה רעש

הלב שלי היה פועם בקצב מטורף , נהייתי כולי אדומה , הייתה לי בלוטה כזאת בגרון והתאפקתי לא לבכות ...

ככל שהתאפקתי יותר - ככה הדמעות כבר היו בפתח

ואז דמעה ראשונה יצאה

ניגבתי אותה מהר שאף אחד לא יראה ... "אוי לא רק שלא יראו אותי בוכה אני חייבת לנסות לשנות נושא"
ועוד דמעה ועוד דמעה ... ושתיתי מים בלי סוף

וכולם הסתכלו עלי

איזו בושה

שנאתי את עצמי על זה .