Under the mask

חצי שנה .. וואו ... עבר מהר

והבלוג נהיה ממש חלק מהחיים שלי

החלק היחיד בחיים שלי שהוא אשכרה לא פרוייקט ! פתאום אני קולטת את זה !

הבלוג הזה הוא הדבר הכי לא מסובך שהיה לי בחיים , והוא כל כך חשוב לי ... 

כל פעם שהיה לי קשה , כל פעם שממש תפסתי את הראש ובכיתי והתפרקתי והוצאתי הכל ,

כל פעם שהייתי מסובכת ומבולבלת , כל פעם שהייתי גאה בעצמי , כל פעם ... הבלוג הזה היה המקום . 

לא צריך יותר מידי להתאמץ , פשוט לכתוב מה שבראש ...

לא צריך לחשוב על איך לכתוב , שגיאות , סימני פיסוק , כניסות לבלוג , תגובות בלוגרים , כל זה לא משנה לי ...

ובגלל זה הבלוג הזה הוא הדבר היחיד שפשוט בחיים שלי , פשוט לכתוב הכל ... פשוט

זה נחמד שיש לאיפה ללכת כשאין באמת לאיפה ללכת 

אני מרגישה כאילו אני כלום בכיתה הזאת ! הבנים מתייחסים אלי כמו לזבל ! הם מכבדים את כל הבנות בכיתה , חוץ ממני .

הם מציקים לי סתם מעיפים אותי כאילו אני שקית זבל כאילו אני לא שווה כלום ...

אני זוכרת שאחד הבנים ניסה להעיף אותי מהמקום שישבתי בו ביום הראשון , וידיד שלי לשעבר שהיה ביסודי כמו אח שלי הסתכל עלי , ידע שאני תפסתי את המקום לפניו וצחק . הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו "תגיד משהו !" , הייתי הכי רצינית באותו רגע . כל מה שהוא עשה זה חייך את החיוך המטומטם שלו ואמר "טוב נו תעזוב אותה". תודה באמת חתיכת זבל . יש לי כל כך הרבה זכרונות איתו , ועכשיו הוא זורק אותי . פשוט זורק כאילו כלום .

אני לא חושבת שעשיתי לבנים בכיתה שלי משהו , ממש לא . אנחנו 42 ילדים בכיתה , ויש לי רק ידיד אחד בכיתה . והוא גם הידיד הכי טוב שלי . כל הידידים והחברות שלי הם בשכבה , לא בכיתה המסריחה הזאת . 

והבנות ?! יותר נוראיות מהבנים . אני חברה של כולן , אני עוזרת להן בכל דבר שהן צריכות אני תמיד פה בשבילן ואוהבת אותן למרות שאני יודעת את כל החסרונות שלהן , לא רבה אף פעם עם אף אחת ... כשהן רבות - פתאום אני קיימת . כשהן משלימות - אני כלום . זורקות אותי .

החברות האמיתיות שלי הן בשכבה ... אבל אחת החברות הכי טובות שלי עברה לכיתה שלי ופתאום גם היא נדבקת לילדה שזרקה אותה כמו זבל ושוכחת ממני . אני מרגישה לא שייכת בכלל . 

זה באמת מגיע לי ...??

לא יודעת איך לתאר את זה אפילו

אני כולי במערבולת אחת גדולה

ואין לי באמת למי לספר את זה

אין . הכל רק דיבורים .

ואני כלום בשבילך , אחרי הניצולים חזרת אליה שוב

אני קיימת רק כשצריכים אותי

טוב ... מה אני יעשה