They told me I could be anything, so I remained a child.

אני לא מצליחה לשמור את הראש שלי מעל הקרקע.

כל הימים הפכו למאשאפ ענק, קובעים דברים על זמן של דברים אחרים ואז מבטלים את זה ורק אני נדפקת?

 ציפיתי ליותר מהמערכת, היא אף פעם לא איכזבה אותי עד עכשיו, ועכשיו אני מבינה מה שאחרים כמוני הבינו הרבה לפני :\

אולי אני אדם נוח מדי לבריות.

יש לי כולה שני דברים לתקן, אני אומרת את זה לעצמי אבל גם שני הדברים הקטנים האלה נראים כל כך ענקיים עליי!
אם אני לא אתקן אותם עכשיו אז יהיו לי הרבה יותר דברים לתקן אחר כך, ולא דברים קטנים. דברים גדולים.
ומה אני עושה עם עצמי?? יושבת פה וכותבת בבלוג!!
באמת, אני צריכה להפסיק עם זה, רק אם ההרגשה המעיקה הזו לא הייתה נופלת עליי כל פעם שאני חושבת על זה היה לי הרבה יותר קל לעשות משהו.

טוב, כשצריך להתמודד צריך להתמודד.

אגב, איך שרק עכשיו אני מבינה שהמערכת לא טובה.
גורם לי לתהות גם אם הביטחון האוטומטי שאני נותנת באנשים זו טעות...
כנראה שכן, אבל גם אם אני אדע את זה אני אצטרך לחוות את זה כדי להבין את זה.
יקרה מה שיקרה, רק ימים יגידו..