They told me I could be anything, so I remained a child.

הוא רוצה לטוס לחו"ל, לא אומר לאיפה -בדיוק- ולכמה זמן -בדיוק-, משהו שקשור לעבודה, משהו קשור לחברים.
אמא לא מוכנה לזה, בצדק. אני לא מסכימה שהוא יבגוד בה. נתתי לו תנאי, שיחכה עד ששרון יגיע לגיל 16.

הוא נראה לי בכל זאת בוגד בה, בוגד בנו...

שני בטח יודעת אבל היא לא תאמר. היא רוצה לשמור את זה לעצמה, שאנחנו לא נצטרך להיפגע.

ולמה שהם יראו שהם פוגעים בנו?

הורים מפגרים... מה עם שני? 

שמחזיקה את הכל, לה לא קשה??

העיקר כשאמא ואבא חוזרים מהעבודה הם תשושים ואין להם זמן בשבילנו

ולמרות שאבא מבטיח לקחת אותנו למחנאות וטיולים, פתאום ככה הוא שוכח ובסוף אנחנו לא הולכים לשום מקום.

נמאס לי כבר מזה, רק לדרוש והוא עוד מתלונן שאני מידרדרת בלימודים.

אני לא הייתי, הייתי יודעת להשקיע אם רק היית מוציא את הראש מהתחת ומשקיע בנו.

וגם אמא לא תמימה, היא נגררת אחריו. אמא הייתה פעם אדם נמרץ אבל יצא לה כבר כל המיץ 

ונמרצת היא רק בעבודה או עם חברים. למה? כי אבא.