החלטתי שמעכשיו אני לא עושה פה פוסטים ארוכים. רק קצרים מעכשיו.
אני לא צריכה את זה כבר, ומה שיותר גם העולם לא צריך את זה.
אלכס פתח שלשום קבוצה של הוויאנים והוסיף אותי כאדמינית, אחרי יום אחד בהנהגתי קפצנו מ6 ל44 חברים!
לא חשבתי שאני יכולה לעשות כל כך הרבה, ככה בלי להתאמץ בכלל~ מתברר שאני מכירה הרבה יותר אנשים ממה שאני מדמיינת לעצמי.
זה כיף שכזה, ודברים מתחילים ליפול המתאים שלהם.
אני נהנית לפחות.
[אגב, מדהים איך גברים מסתובבים סביב אצבע של בחורה כמו צבא זומבים חסרי מוח. שלא תבינו לא נכון, אני מתה על זה!]
הלימודים מתחילים להסתדר לי, כמו פעמים קודמות... הזמן פשוט חלף והבעיות איתו.
הזמן מרפא הכל? אני לא בטוחה לגבי האמרה הזו, חלק אומרים שהיא נכונה ואחרים אומרים שהיא לא נכונה.
אני מניחה שרק הזמן יגלה לנו את התשובה.
אני כמעט בטוחה שמה שהזמן מעלים הזמן גם יכול להחזיר, הוא רק נותן לנו את האפשרות לתקן דברים.
אחרי איזה חצי שנה של דיכאון דיי רציני שגם דיי התבכיינתי עליו אני לא אשקר, הגעתי לכמה מסקנות משחררות נפש.
לא באמת משחררות נפש... לפני שהגעתי לאיפה שאני עכשיו, כלומר שבוע שעבר אני אשכרה התפללתי לאלוהים שאני לא מאמינה בו שיהרוג אותי.
לא היה לי את האומץ לעשות את המעשה הנכסף, אז כל מה שנשאר הוא להתפלל.
אני מרגישה בסדר עכשיו, אני עדיין מפחדת מדברים אבל לפחות הזזתי את הישבן צובר השומן שלי ועשיתי משהו.
רק עוד קצת, ויהיה יותר טוב. הפחד שלי מהעתיד עדיין גדול כאין כמוהו אבל עכשיו אני יודעת מה אני רוצה... במובן של ההישגים כמובן,
עבודה ודברים אחרים זה כבר עניין ששרוי אצלי באפלה.
טוב, אז בזה אני אזוזה לי. יש לי מחר עוד יום מרוכז בא"י והיסטוריה.
(מצחיק, אבל זו פעם ראשונה שאני הולכת ליום מרוכז. מיקי מה קורה לך? את לא את לאחרונה!)
בכל מקרה,
לילה טוב אנשים יפים! (:
כינוי:
Wholockian Wolf
בבלוג זה
בכל הבלוגים
