עוד כמה חודשים שני תצטרף לצבא, כנראה בבסיס סגור. אני כבר מדמיינת מה יקרה בבית. ההורים כמובן רוב היום בעבודה, שני ואני אלו שמטפלות חלק גדול מהזמן בשלושת הקטנים. כבר עכשיו הם כל הזמן רבים בין עצמם. עצבנה אותי חברה של שני, איזשהי אחת שנמצאת בארץ 3 שנים. היא הייתה עדה לריב בין האחים שלי ונכנסה לתוכו מנסה לעצור אותו מבפנים. אחר כך היא שאלה את שני "למה אתם לא יכולים להיות כמו אחים שלי ואני?".
השאלה הזו כל כך עצבנה אותי, רציתי לשבור לה את הצוואר!!! אבל אני יודעת שזה נכון. אנחנו דוגמא לזה, בהמון משפחות יש בעיות של ריבים בין האחים, ריבים שיכולים להדרדר לרמות ממש לא נעימות. לא יודעת מה הסיבה לכך, מה שלא תהיה יכול להיות זה מאוחר מדיי לשנות את זה, זה כבר מושרש.
אני לא מוכנה לעזיבה של שני. היא כל כך מצפה לצאת מהבית כבר אבל היא מפחדת להשאיר אותי איתם. כנראה בצדק. אני רואה שאמא מנסה להכין אותי כבר לבגרות, אבל למה לא לחנך אותי לפני לעזאזל?! למה היא הייתה צריכה לחכות כל זכך הרבה זמן??? אני כועסת עליה מצד אחד ומצד שני אני כל כך שמחה שהיא עושה את זה.
היא מכינה אותי לעולם. זה מתבטא בכך שהיא מכריחה אותי לקחת אחריות, שכל השנים האלה תמיד התחמקתי מדברים. היא הכריחה אותי לפתוח חשבון בנק ומהיום אני מקבלת 100 שקל בחודש דרך הבנק ורק במקרי חירום אני צריכה לבקש מההורים כסף, ואחר כך להחזיר להם אותו. עוד כמה דברים גם, אבל להם פחות שמים לב. היא התחילה גם לחלוק איתי דברים, זה טוב. חבל לא יותר מוקדם היא התחילה.
אמא סיפרה לי בדרך חזרה מהבנק שאחרי כל הבזבוזים השנה היא במינוס.
זה בר מצווה ענקית לשחר, טיסה לרומניה כל המשפחה, המסע לפולין - גם לי וגם לה, הניתוח שלי אחר כך.
אני מתחילה להרגיש רע אם זה. הייתי אומרת לה שהיא מגזימה אבל, שחר זה שחר.. אנחנו חייבים לעשות סגירת מעגל פה. זה התחיל לפני שנתיים ועכשיו זה נגמר שבוע בדיוק לפני שהוא עולה לתורה. לכן כשהוא יעלה לתורה צריך משהו שיתאים לתודה שאנחנו מביעים לעזר מציון והאגודות האחרות.
אני לא יודעת, אולי אני אוותר על אחד מהדברים? הניתוח שלי או המסע?
אבל זה ממש קשה. אני ממש רוצה ללכת למסע הזה, אני לעולם לא אסלח לעצמי אם אני לא אסע. מצד שני... אני גם ממש ממש ארגיש רע אם עצמי אם אני לא אעשה את הניתוח הזה.
אפשר לוותר על זה שהיא תבוא איתי למסע, אבל אני רואה כמה היא רוצה לבוא, אני לא יכולה לומר לה שתישאר בבית ):
מה אני אעשה?
[BTW עוד שבועיים ואני לא אהיה תחת לחץ גדול שכזה מהבגרויות. עכשיו נשאר לי רק לעבור את הקיץ ושנה הבאה... ואז מה? פחד אימים מהעתיד. בלעכס.]
מתגעגעת לזמנים בקיבוץ ..
כינוי:
Wholockian Wolf
בבלוג זה
בכל הבלוגים
