סידרתי את החדר היום, השידה שמאחורי המיטה.
מכירים את זה שאתם עושים משהו והוא מרגיש כל כך לא נכון? משהו שצריך לעשות אבל גורם לכם לכל כך הרבה ייאוש?
החזרתי את סט החרסינה של אחותי למדף. סט התה שהזזתי ממקומו שג'ינה החליטה להפוך את המדף למקומה כי היא כל הזמן הפילה אותו...
וככה זה הרגיש.
בלי לשים לב כבר יום רביעי [או שלפי שני, עכשיו 11 בבוקר וזה יום שלישי בכלל!!]
נראה כאילו שבת הייתה רק אתמול ורק אתמול התבשרתי שג'ינה איננה. וזה למה?
כנראה כי אני חושבת עליה נון-סטופ. אמא אמרה שכנראה נקבל חתול חדש, זכר.
חבל לי זכר, אני רוצה טריפלית. אף פעם לא היה לי חתול זכר או בכללי, חתולה שהיא לא טריפלית.
זה יכול להיות נורא מוזר...
אבל מה שבטוח זה שאנחנו הולכים לקחת חתול חדש. אמא החליטה שצריך להרדים את ריצ'י היום.
לא החליטה מתי אבל כנראה בימים הקרובים אנחנו הולכים להרדים אותו. הוא איבד שליטה על הצרכים שלו...
-
מבחן בלשון הכי דפוק היה היום.. טקסט אידיוטי לחלוטין!
אחרי הקורס שוב למשרד של אמא, ושוב רותי שם ומדברות, ושוב על ההופעה של אביב גפן שאני הולכת אליה איתה ועם הבן שלה.
קנתה דיסק הבלונדה, למרות שהבן שלה אמר לה שאפשר להוריד באינטרנט. אי אפשר לומר שלא משעשע איתה!
היא התחילה ללמוד על גפן כאילו זו בגרות בהיסטוריה, דוחפת לי ערמה של דפים ליד בהוראה "תלמדי! אני אבחן אותך על זה!"
שאלתי אותה אם בסוף היא רוצה את הכרטיס שלי. בהתחלה היא בכלל אמרה שהיא לא אוהבת אותו ושיש לו קול של צפרדע,
עכשיו היא נזכרה שלפני 20 שנה היא הייתה בהופעה שלו ושהיא מתה עליו אבל עד עכשיו פשוט לא התעמקה בו.
אנאצ'ה, אני לא יודעת מה עובר עלייך אבל באמת... אכפת לאנשים ממך.
לפעמים זה נראה כאילו אנשים לא מכירים אותך, אבל יש פעמים שהם עושים משהו שלא נראה לך הגיוני כשלמעשה הוא הדבר היחיד שיכול לעזור לך...
לאנשים אכפת ממך, אחרת לא היו דוחפים אותך כל כך הרבה. באמת שאין לך מה לכעוס על זה, עדיף שידחפו אותך מאשר שלא יהיה אכפת להם אפילו.
תאמיני לי, אני יודעת. הכאב שכבר לא אכפת לאנשים הוא גדול מנשוא. אתה רוצה שידחפו אותך אבל כבר לאף אחד לא אכפת.
אתה בעצם מגיע למסקנה שלאף אחד לא אכפת ממך יותר. אז זה יכול להיות מעצבן, אבל כשאנשים דוחפים אותך זה טוב.
הלוואי ולכל אחד היה מי שידחוף אותו...
כינוי:
Wholockian Wolf
בבלוג זה
בכל הבלוגים
