אז אני רוצה להשתנות, אני מנסה להשתנות לפחות...
יודעים מה? אני קצת מצליחה בזה.
1] כמעט לחלוטין הפסקתי להמתיק דברים.אני נזכרת בדברים שהמתקתי בעבר וזה מדכא אותי...
למה בכלל אמרתי דברים שהם לא אני? אני לא רואה את הפואנטה בזה. זה רק גרם לי להישאר איך שהייתי.
כמובן כל אחד ממתיק דברים, אפילו בלי לדעת על זה לפעמים. אני עדיין ממתיקה את האישיות שלי.
שלדעתי... לא ממש בנויה. הדבר היחיד שבנויה בה הוא שאני מעצבנת, ואת זה אני לא אוהבת ורוצה לשנות.
מה שמשאיר את השאלה "מי אני" תלויה באמצע הדלת שבראש שלי. בלעכס. דלתות.
2] אני יותר אחרית ומפחדת פחות. זה מופיע בדברים הכי קטנים וגם בגדולים יותר. למשל לדבר עם אנשים שאני לא מכירה.
כילדה הייתי יצור ביישן ברמות אחרות, לא ממש תיקשרתי עם אף אחד. עכשיו? אין לי בעיה להיכנס לוויכוח עם זר שכרגע נכנס בדלת.
(כמו שקרה אתמול במשרד של אמא =__= סטודנט חוצפן.) ולחצות כבישים כבר לא מלחיץ אותי כמו שהלחיץ אותי פעם. חחח...
3] אני יודעת מודעת לעצמי , לגוף שלי ויותר בטוחה בעצמי. עדיין כמובן יש הרבהההה במה להשתפר אבל בינתיים זה לא נורא כל כך.
אני לא הולכת עם הראש למטה, למדתי לחייך בצורה שיפה לי. אני משאירה את העיניים יותר עירניות (שוקלת להשתמש בשקיות תה ! חחח)
ולא יודעת ממש איך לומר את זה, זה שינוי לטובה אבל רק התחלה של שינוי?
4] אני חושבת שאני פחות אנוכית (לרוב בשיחות אני יותר מתחשבת באחרים ואני לא כזה נודניקית שצריכה לדעת הכל בשיחות).
אני חושבת על עצמי פחות ויותר על אחרים אבל בכל הנוגע לעקרונות שלי אני לא מתפשרת, אלא אם כן אני שמה לב שהבנאדם לא מקשיב בכלל!
בכל מקרה, ברחו לי כל המחשבות.
אתם צריכים לקרוא את הספר If men could talk
הוא מעצבן ברמות, אבל או וול, עדיין נכון במידות כאלו או אחרות.
(It is an ever changing world after all...)
כינוי:
Wholockian Wolf
בבלוג זה
בכל הבלוגים
