They told me I could be anything, so I remained a child.

אוקיי אז התעודדתי.

תקופה נכנסת תקופה יוצאת.
הכל עובר בסוף (:

 אתמול הלכנו לתערוכה של שני ולא היה לי שום דבר לעשות שם למען האמת. כל הערב הזה גם היה נראה דיי סתמי.

בביצפר היה כרגיל שכזה רק שבמקום שיעורי מתמטיקה הייתה לנו הצגה שקראו לה "הנמר", הצגת יחיד של רמי ברוך. ההצגה נחמדה אבל היה לה סוף סתמי! זה לא כמו שכל דבר צריך להסתיים בצורה דרמטית, יש דברים שמסתיימים בצורה רגועה שכזו אבל הסוף של זה קצת שיעמם אותי...

בכל מקרה, אחרי התערוכה הלכנו כל המשפחה פלוס סבתא לארוחת ערב במסעדה מסכנה שכזה, לא התלהבתי.

מה שכן התרומם לי המצב רוח כמו שאמרתי והתחלתי סוף כל סוף לתרגל את הכתיבה שלי!!! אני חייבת לתרגל כתיבה אם אני רוצה לכתוב בסוף את הסיפור שנרקם כבר שנים על גבי שנים בראשי. פשוט נקשרתי כבר כל כך לסיפור הזה שאני לא מוכנה לכתוב אותו בצורה שאני כותבת עכשיו.

מעניין אם עם השנים משתפרים באופן טבעי או שצריך להשקיע בזה. אני שונאת להשקיע בדברים.

[עצלנית שכמוני P:]

אני אפרסם פה בבלוג סיפור שאני כותבת תוך כדי יצירתו. למען האמת עד עכשיו לא התחלתי לכתוב בגלל שאני מפחדת מתגובות של אנשים ושאני לא ארצה את חוש הטעם של כולם, מה שבטוח אני לא אצליח לעשות כי אין דבר כזה לרצות את כולם וסך הכל מה? אני רק ילדה בת 16.

גם אם אני פוחדת אין לי ממה, אם אני אפרסם אותו בבלוג הזה אף אחד במילא לא יראה אותו חחחח. 

-

טוב, לנושא אחר, עולם האנימה.
הרבה אנימות טובות וקצרות באות לקיצם השבוע או שבוע הבא! אני אפרסם פה דעה קצרצרה על כל אנימה ואת התקציר שלה.
לא נטשתי לגמרי את עולם האוטוקואיות כשנהייתי הולוקיאנית לידיעתכם (:

אז לסיקור הראשון.

Guilty Crown:

האנימה מתחילה עם בחור בשם שו, אומהה שו. הוא תלמיד תיכון אבל סוג של מתבודד.

הוא מעריץ של זמרת אינטרנט אחת שקוראים לה יוזוריאה אינורי.

יום אחד הוא בורח לבניין נטוש שהוא מכיר ומוצא אותה שם, פצועה.

הדברים מתגלגלים והוא מגלה שהיא בעצם חברה בארגון שקוראים לו "בית הלוויות" והוא ארגון שבעיקרון נלחם בשלטון הנוחכי ביפן.

הארגון מבקש משו להצטרף אליהם אחרי שבטעות הוא משתמש בחומר שמביא לו כוחות מיוחדים הנקראים "יכולות המלך" שבמקום היו אמורים ללכת למנהיג הארגון והם נחושים בשביל להילחם במשטר.

בהמשך הסדרה מבינים שהם לא בעצם נלחמו במשטר ומתגלה העבר והקשר של השלושה, שו, אינורי וטסוטסומאגי גאי, מנהיג הארגון.
באמצע הסדרה הכל נהיה מוזר ושו סוג של מאבד את עצמו אבל אחר כך, טוב את האחר כך תצטרכו לגלות בעצמכם כי זו האנימה הכי טובה שיצאה השנה וממש ממש כדאי לצפות בה. שווה כל רגע.

ההתחלה נראית כמו סיפור רגיל של בחור שהתאהב בבחורה וגם העלילה הכללית נראית דיי פשוטה. אחר כך כבר הכל מתחיל להתבלגן אבל מוסבר ממש טוב ככה שלא תמצאו את עצמכם אבודים, הם מסבירים כל דבר בדיוק בתזמון המתאים.

הגרפיקה גם ממש מצוינת.

לקראת אמצע האנימה מלא אנשים התאכזבו והפסיקו לצפות אבל זו ממש טעות! בפרק 18 הכל מסתדר פתאום ואתה מבין כמה האנימה הזו שולטת.

ממש ממליצה לכל אוהבי האנימה (: 

הסיקור הבא שלי יבוא עוד כמה ימים בתחילת שבוע הבא אחרי שישוחרר הפרק האחרון של Zero no Tsukaima F.
(: בה-היי!~~ 

I was so blind to think again

that someone cares

that I've gained a friend.

We can't see more than 

6-6-6.

we can't give up

for another one at the other side of the park.

so why have I?

Honey please

I'll let you pass

go ahead.

When you reach it, honey

Say hello to the man on the hills

state your name
shine your ranks.

Be proud my little

when you go down you'll see the stone steps I made

Don't worry you won't slide.

Tell me child with a dream

you are no longer a child

who wanted to reach the top.

who was he the man in the hills

the golden silvered man

but a drunk on a dirty bench with the stench of blood?

See this lad

you are no longer a child

 and the guy in the hills is no more than a bum.

This is the last lift I will give you

but do not be disappointed

no one get's more than one lift

at the world of the damned.

If only words did not exist

nothing whould be missed

.all of my goodbye's and a kiss

We lost all yearn

.sinking in our own dam-n

...............

אני לא מוצאת רצון לעשות כלום.

אני אפילו לא יודעת מה מחזיק אותי שמחה מידי פעם.

אני חושבת אולי זה הפאנדום? אבל אני דיי בטוחה שזה אחד מהדברים שהורגים אותי.

אבל הרג טוב ועסיסי שכזה, כן?

....

אני רוצה לעשות משהו, לא אכפת לי מה... רק ליצור איזשהי שגרה.

הכל בסדר אבל משהו חסר. אני אף פעם לא מוצאת מה חסר, זה מטריף אותי!! אני נכנסת להתקפי אכילה חסרי שליטה, וזה לא שיש לי בעיה עם המשקל! בכלל לא, לדעת רבים אני רזה, לדעתי אני בדיוק כמו שאדם נורמלי צריך להיות, אבל כל הזלילה הזו לא מוטיבה לאקנה שלי.

אני תמיד חסרת מנוחה וזה גורם לי לחשוב שאולי זה בעצם עריגה למשהו ואז אני מחפשת למה... הדבר הראשון שעולה לי לראש כמובן הוא אוכל, אחרי שהחלטתי שכבר אכלתי יותר מדיי חרא זה בדר"כ עובר לדברים עם המחשב מאחר ואין לי הרבה מה לעשות פה.

אחר כך אני כבר מאבדת תחושת זמן בעשיית הדברים הכי מפגרים. אני לא מצליחה להגיע לכלום.

אני לא מצליחה לשמור את הראש שלי מעל הקרקע.

כל הימים הפכו למאשאפ ענק, קובעים דברים על זמן של דברים אחרים ואז מבטלים את זה ורק אני נדפקת?

 ציפיתי ליותר מהמערכת, היא אף פעם לא איכזבה אותי עד עכשיו, ועכשיו אני מבינה מה שאחרים כמוני הבינו הרבה לפני :\

אולי אני אדם נוח מדי לבריות.

יש לי כולה שני דברים לתקן, אני אומרת את זה לעצמי אבל גם שני הדברים הקטנים האלה נראים כל כך ענקיים עליי!
אם אני לא אתקן אותם עכשיו אז יהיו לי הרבה יותר דברים לתקן אחר כך, ולא דברים קטנים. דברים גדולים.
ומה אני עושה עם עצמי?? יושבת פה וכותבת בבלוג!!
באמת, אני צריכה להפסיק עם זה, רק אם ההרגשה המעיקה הזו לא הייתה נופלת עליי כל פעם שאני חושבת על זה היה לי הרבה יותר קל לעשות משהו.

טוב, כשצריך להתמודד צריך להתמודד.

אגב, איך שרק עכשיו אני מבינה שהמערכת לא טובה.
גורם לי לתהות גם אם הביטחון האוטומטי שאני נותנת באנשים זו טעות...
כנראה שכן, אבל גם אם אני אדע את זה אני אצטרך לחוות את זה כדי להבין את זה.
יקרה מה שיקרה, רק ימים יגידו..