אז זהו, החלטתי. כשיהיה לי כסף (כלומר כבר יש לי אבל אני מתעצלת ללכת לבנק) אני אקנה תליון זהב, בצורת גלולה שאפשר לפתוח,
אני איכשהו אשיג כדור ציאניד [זה בכלל בא בכדורים החרא הזה?], אשים אותו בתיליון ואסתובב איתו עד סוף חיי, יום וליל. מה שאומר שחיי יסתיימו או בתאונה טראגית וכולם יבכו עליי או ברגע אחד של ספונטניות מדוכדכת שבה אחליט לשחק רולטה רוסית עם הגלולה. שזה לא ממש רולטה, יותר כמו פיתרון רוסי שכזה לחיים. אבל בלי אלכוהול.
או, כן, עוד דבר! החלטתי להתנזר ממין ופורפליי או כל דבר אחר, בלה בלה בלה בלה. סאיונרה איתי או כל אחד אחר, נמאס לי כבר P:
אני שונאת את האנשים שאומרים לי מה אני צריכה לעשות,
כולם קובעים מה יקבע איזה מין אדם אתה...
הכל מבחני איי קיו, פסיכומטרי, ציונים
למה כבר אי אפשר לעשות דברים בצורה רגילה?
הייתי יכולה להצטיין בהכל,
הייתי יכולה להיות טובה בהכל.
אם רק הייתי רוצה, אבל לעזאזל עם זה.
נמאס לי שאומרים לי שאם אני לא אשקיע אני אסיים בעבודה בזבל
ולא יהיו לי חיים...
למה, לכם יש חיים?
ואת יא חתיכת זונה, חחחח...
באמת?? כשתחליטי להפסיק להיטפל לאנשים בלי סיבה דברי איתי
את שמה למטרה את מי שאת רואה שאוהב להיות נחמד לאנשים?
לא הבנתי מה הקטע שלך... אבל אם עוד פעם תנבחי ליד מישהו שחשוב לי
אני אקיש אותך עוד פעם. אני יודעת שאני יכולה לפגוע בך, אל תנסי אפילו להעמיד פנים שלא.
גם היא שליידך, לא היה לי כלום נגדה אבל היא באמת חלוק נחל.
לא עושה בגרות במתמטיקה... שנה הבאה כבר לא יהיו אזרחות, היסטוריה ולשון אז אני לא חושבת שתהיה לי בעיה.
אני אוכל לעשות את הבגרויות שנה הבאה, במילא זה רק 3 יחידות חחח...
למרות זאת אני מפחדת לומר את זה לאבא, אחרי הביקור לאחותו והכל...
גם מצאתי שאני לא סולחת לו עדיין, לא לו ולא לדוד שלי או לסבא שלי.
אני שונאת גברים, הם חושבים שמותר להם הכל...
גם נשים הם לא מלאכים, אני מניחה שיש כמה טובים אי שם משני המינים.
איתי ב.ט. בחור שהיה איתי בכיתה מכיתה א'... אני רואה אותו משתנה
ולמען האמת שאני כבר לא יודעת מה אני רואה...
זה היה מין מלמול-לא מלמול, אבל אני חושבת שהוא ניסה לומר לי שהוא לא שונא אנשים
אני רוצה לדעת באמת, אני דואגת לו... אני לא יודעת למה אני עושה את זה אבל כנראה שהזמן קושר אותך לאנשים.
אני דואגת לו כמו שאני דואגת לענת, תמר או רון.. אני יודעת שהוא דואג לעצמו יותר משאני אוכל לדאוג לו
אבל עדיין, משהו שם עצוב לי, זה כאילו משהו חסר..
הלוואי וידעתי, הלוואי והייתי יכולה לעזור...
-
אני לא רוצה כלום כבר, זה כל כך כואב
אני יודעת שלא יקחו אותי ברצינות, כבר כל כך הרבה זמן לא לקחו ברצינות
אז הפסקתי לומר את זה. כשהפסקתי לומר את זה הפסקתי לצחוק על זה
וכשהפסקתי לצחוק על זה הכאב נהיה יותר חזק...
היו לי כמה ימים של הסחת דעת, איתיוש שלי, אבל, הסחות דעת הן רק זמניות
הדברים הלא טובים מתחילים להזדחל לי לראש שוב
ולעזאזל עם זה! לעזאזל עם זה שאני לא יכולה לדבר עם אבא ולבקש פסיכולוג
או פסיכיאטר?
אני לא יכולה לומר שאני לא בסדר, הרי אני הילדה היחידה שבסדר לא?
מה יקרה ברגע שיקחו את היחידה שבסדר מהמשוואה?
לא, אסור לי לומר להם, אסור לו לדעת איך אני מרגישה
אני רק מקווה שמישהו יראה את זה לבד.
אם רק מישהו היה עושה צעד במקומי...
חלומות כמו שלי לא קיימים במציאות כזאתי,
כל שנשאר לי הוא לנסות לקיים חלומות של אחרים...
-
פניני החוכמה שלי בשיר הזה אם תצליחו להבין אותו
פזמון מדהים..
"In my mind I hold the passion, panacea for the poison My bruised and battered body washes up upon the shore Sin flees from leaking wounds like rats from sinking ships As I float off to forever with these words upon my lips No I never asked for nothing and that's just what I got As my pride dies before I do as I fall I'm also caught I wasted many days chasing brightly gleaming streams As I fold into your presence, do I now know what it means "
You should just go and bury yourself in a shitty hole you dumbass, little piece of shit !!!
Edit 3:
I just want to sleep in my warm bed, with ginger who was my best friend once and my comfort... that little ball of fur that I could put my head on and cry like I did 6 years of my life, everynight until she died and I was alone again...