They told me I could be anything, so I remained a child.

נמאס לי שכל פעם שאני נעלמת לא שואלים מה קורה,
נמאס לי שאני זו שתמיד מנסה לגשר בקשרים,

נמאס לי שאני היחידה שרודפת אחרי אנשים כדי שלא יעלמו לי.

ואז אני נודניקית, ואז אני מעצבנת,

אבל זו הדרך היחידה שאני מכירה.

מה עוד אני יכולה לעשות?

מישהו בכלל מכיר אותי? מישהו?

"איזה מין בן אדם אני?

-את מיקי שכזאת"

בטח, כי מיקי זו ממש הגדרה להליך רוח, מחשבות, מעשים ורגשות .

אז אמא לקחה בסוף את ריצ'י לווטרינר היום, אחרי שהווטרינרית המשפחתית העיפה בו מבט היא אמרה שיש לו צהבת וחשש לשחמת, אבל צריך בדיקות נוספות כדי לדעת. אז גם כן היום אמא שלי נסעה לבית חולים לחיות כלשהו, עם הווטרינרים הכי טובים מסתבר. לקחו בדיקות וכן באמת יש לו שחמת. וחשש לסרטן. סרטן נדע רק מאוחר יותר אבל אני מניחה שזה לא ממש משנה בגלל ששחמת זו מחלה חשוכת מרפא.

הוא כבר חתול זקן, זה לא ממש מפתיע אותנו... אבל שחר ממש רגיש בנושא הזה. הוא באמת ממש החתול של שחר, מכל החתולים הוא האהוב עליו ואיך לא? הם ממש גדלו ביחד... 

יש לי רק חששה אחת, ריצ'י כבר השלמתי עם זה שהוא ימות ושבאמת כנראה אנחנו בעצם נצטרך להרדים אותו, אבל איך שזה משפיע על שחר ממש מפריע לי, אני לא רוצה שהוא יהיה מדוכא מדיי בגלל זה, זה יכול לעלות לו בבריאות שלו במידה מסויימת.

אני אולי מגזימה אבל אני מפחדת שכאשר נאבד את ריצ'י לסרטן אז הסרטן של שחר יושפע מזה.
ובאמת, אני יודעת שהוא מסיים עם הכדורים אפילו והכל עוד מעט אבל עדיין יש את החשש הקטן הזה, הג'וק שתקוע בראש שזה יחזור...

טוב, כל זה באמת יקרה רק בעוד שבועות, לא ידוע המספר. בינתיים נדאג לדברים הקרובים.
אז מה יש? בגרות בהיסטוריה שאני הולכת בקושי לעבור כי אני עצלנית רצח, ואחרי זה קורס קיץ.

מיד אחרי הבגרות אבל אני נוסעת הביתה להכין תיק ליומיים ובערב אני נוסעת למצפה עם אבא, למחורת אני הולכת לצניחה חופשית שחלמתי לעשות!
מתברר אבא שלי מכיר את הבעלים של המקום ויש לי שם הפתעה [כדאי לי לפחד?] בנוסף לכך שאני הולכת לצנוח עם הבעלים של המקום XD
האמת היא? לא חשבתי על איך זה באמת עכשיו אבל נראה לי כשזה יגיע אני אפחד רצח. עדיין אקפוץ כמובן אבל אפחד. לא נורא יהיה כיף.

מחר חרישה להיסטוריה, ליל"ט עולם. 

קצרצר, רק לשנייה.
זה לא יומן או משהו, אם זה היה היו פה יותר מדיי חפירות שלא מעניינות אף אחד.

לא שזה מעניין מישהו.

הימים האחרונים באו בעליות וירידות, עד לפני חצי יום הרגשתי נהדר אבל אני מניחה שאסור לי לתת  לעצמי מנוחה אפילו לדקה אחת כדי להרגיש שהכל בסדר, או בעצם לא לתת לעצמי זמן להרגיש כלום וככה הכל בסדר. בגרות סיור בא"י הלכה טוב, כנראה שהמגן שלי גם 100. ו93 במתכונת בביולוגיה!
שגם כנראה תהיה 100 במגן. והאנגלית אצלי 100! שלוש מאיות אצלי בכיס. הידד.

עכשיו נשאר רק לשרוד היסטוריה. ואז קורס קיץ בלשון והבעה ב'. +עבודה בא"י שהחלטתי לעשות בקיץ במקום שנה הבאה + עבודה להכנה למסע לפולין ואולי, רק אולי אני גם אשלים את הבגרות שפיספסתי בא"י בגלל כימיה [ילנה, ארגגג]! 

אני רוצה גם לעבוד בקיץ. 

זה מה שאני צריכה לעשות, לשמור על עצמי עסוקה, ככה לא יהיה לי מספיק זמן לחזור להיות עצלנית...

אני מקווה.

אגב, מצאתי אתר של קומיקסים בשם keenspot

אחד המגניבים, יש שם הרבה של אומנים מתחילים [יחסית].

הרוב לא רמה כזו גבוהה של כתיבה, אבל אז נפלתי על אחד עם לסבית סרקסטית והחיים שלה.

לא ממש רואים עלילה בהתחלה אבל אחר כך הדברים מתבהרים וזה פשוט אדיר. כתיבה גאונית!!

לקומיקס קוראים Punch an' Pie
http://punchanpie.keenspot.com/

מצאתי שם גם עוד כמה טובים אבל בכלל לא מתקרים לזה.

מה שאני אוהבת באתרים האלה שאתה רואה את התהליך שהאומנים עוברים -

הקומיקסים שבאתר ההוא הם לא קומיקסים גמורים שמביאים בעטיפה יפה עם איורים יפים ונעימים לעין וכתיבה שנונה לאורך כל הקומיקס. רוב הקומיקסים שם הם קומיקסים של כותבים מתחילים וציירים מתחילים ורואים איך הם מפתחים עם הזמן יכולת לבנות דו שיח יותר שנון, יותר מעניין וגם סגנון הציור נבלה ומשתפר, מתגבש לאט לאט.

דוגמא אחת המצויינות לזה תהיה הקומיקס הזה:

http://twokinds.keenspot.com/index.php

בהתחלה הציורים ממש איומים והכתיבה גורמת לך לרצות להתאבד. זה קומיקס שהאומן עבד עליו מאז 2003 ועד עכשיו, ממש אפשר לראות איך הוא השתפר, זה מאוד מגניב (:

קומיקס אחר שהחלטתי לעקוב אחריו הוא
http://thefirstdaughter.keenspot.com/

אני רוצה לראות לאן הוא מתפתח ואז נחליט על גורלו...

בינתיים אני בודקת עוד כמה קומיקסים. כשיהיה לי זמן אני אמשיך לקרוא אותם, פשוט השבועיים הבאים כל כך עמוסים... ):

 לא נורא, אני אשרוד, אני בטוחה בזה. בעזרת כוחו של לוקי! אני עוד אעבור את זה.