תפיסת מציאות

בהמשך לפוסט הקודם, ובהשראת מצב הרוח הצבעוני שלי, הכנתי את זה היום והבאתי במתנה לסבא וסבתא.

רוח קרה מצפון נושבת בגבי, קולות הטנקים מגיעים

מחזור הגלים בימה משתנים,  אנחנו כבר לא חופשיים

תורת המוסר מחוקה פה, עיניים לבנות משגיחות

היום רואים רק בזלת, מחר נראה כלניות

גדרות מסומנים בצהוב, שאריות של מלחמה

ואיך אפשר לא לקוות לעוד תקופה תחת עץ של תאנה

לא לפחד כי את בבית, ויש לך מים וגם יין

נשאר רק לאהוב, לחיות בשקט... כי שקט עדיין

ביום שבת האחרון, כמה שעות לפני המימונה, אני והחברה המרוקאית שלי (שכפי שתראו נראת לבנה כמו קיר ובכלל לא מרוקאית), יצאנו לצלם במעיין כנף... או לפחות זה היה התכנון, עד שהיא אמרה "לא לא לא, אח שלי פה, אני לא יורדת למטה"  ("למטה" זה למעיין).

בקצרה, אספר שהמקום נמצא על חורבות של כפר ערבי שנקרא "דיר עזיז", שנבנה על הריסות של כפר יהודי. למעלה יש הריסות של בית כנסת, וכיוון שהאח הקטן של חברה שלי השתלט על המעיין, עלינו לבית כנסת.

משם, וגם בדרך, יש נוף מדהים לכיוון הכנרת. באביב הכל ירוק, השמיים בהירים, והכנרת נראת בשלמותה.

אני צילמתי,ערכתי וביימתי את כל התמונות, חוץ מה-5 שבהן אני מופיעה ואותן לא צילמתי.

לפני דיר עזיז צילמנו קצת בגן שעשועים של כנף: