מה עושים עכשיו ?

לאן הולכים מפה ?

כבר אמרתי הכל,

והסברתי כל פעם,

שאני לא מסוגלת להמשיך בלעדייך,

אבל משהו חוסם,

ומשהו מונע,

אני צריכה אותך

כדי שלא אשתגע .

ואולי כבר השתגעתי,

מכל סיוט ומחשבה,

מהפחד הזה ששיתק אותה,

את ההיא שאני הייתי,

ואהבתי אותה .

אבל כמו שאומרים 

"ברגע אחד הכל השתנה"

קשה לי לגעת, קשה לחבק .

זה מזכיר, זה עולה, 

ושוב משתק .

זה רץ מולי,

וזה תמיד כואב,

להיות כל כך קרובה,

ושוב להתאכזב.

אז מה עוד נשאר לי ?

לנסות לעזוב,

את הזיכרון, המחשבה,

אבל משהו חוסם,

ומשהו מונע,

אני צריכה אותך,

כדי שלא אשתגע .