אני מסתכלת,

בוחנת את עצמי

ומסבירה איך הכל יהיה בסדר,

"היום-אגרש את העצב מעינייך..."

אני לוחשת .

מתקרבת קרוב להזיה,

לעצמי,

למי שאני, למה שהייתי,

למה שחשבתי והספקתי לשכוח .

מעט מאוכזבת ואולי קצת לא מבינה,

אני בודדה לרגע,

אני מסתכלת,

בוחנת את עצמי,

דרך זכוכית שמשקפת בדיוק את המחשבות שלי,

מנסה להיכנס לעולם המקביל,

ובזה הכל מסתכם,

בניסיון לברוח מדברים שעשיתי,

מכישלונות שחוויתי,

ומהפזיזות .

אני מסתכלת,

בוחנת את עצמי

"היום-אגרום לך סוף סוף לחייך..."

אני לוחשת...

לעצמי .