לילה אפור שלא מסכים שארדם,

אני בורחת מהחדר ויוצאת אל הרחוב,

קוטעת את הריצה בצעד אחד אחורה,

מביטה בשמיים ובודקת שבאמת חשוך,

כי הלילה רצה שאיש לא ישן .

אני לא מכירה את כל מי שנמצא איתי בחוץ,

ומתלבטת אם לשאול מישהו למה זה קורה .

ואז אני רואה מישהי רחוקה,

שמפנה לי את גבה, השיער שלה מוכר לי,

אני מתקרבת,

אני מכירה אותה .

אני מדברת אלייה אבל היא לא עונה,

נדמה שלא שומעת .

אני עוברת הלאה מעורערת ושמה לב לעוד

כמה שמוכרים לי,

אני רצה אליהם ומדברת בהיסטריה,

אני רוצה לשאול ולהסביר ושיסבירו לי בחזרה,

אבל הם לא עונים, הם חולפים על פניי וממשיכים ללכת .

אני מסתכלת עליהם, קצת בוכה וקצת נושמת,

גם כשאני צועקת אל החלל הפתוח,

מעבר לעובדה שאיש לא מדבר,

איש לא מסתובב לעברי .

כאילו הם אטומים לגמרי !

אבל, אולי זו אני שנמצאת בתוך חלל אטום

ששום דבר לא יכול לצאת ממנו ?

אולי אני זו שחיה בפרנויה,

אני מנסה לדחוף כמה מהם

אבל אפילו הגוף שלהם לא מגיב .

איך אני יכולה להצליח לאפשר למישהו להיכנס לתוך החלל האטום הזה

שבו אני נמצאת ?

או..

איך אני יכולה לצאת מכאן ?