אני הולכת ברחובות, ומוצפת באלפי אנשים,

האחד שקוע בפלאפון והשנייה מצפה למישהו שיבוא,

שניים מחכים לאוטובוס וחבורת ילדים מצפים לטבול בבריכה,

אבא ובן דוברים אנגלית, צוחקים מעט בקול אך בנימוס,

חייל בדרכו הביתה ונער בן 18, מוקף בכל המשפחה,

שמלווה אותו לבקו"ם בפעם הראשונה .

בן 20, מתולתל עם עיניים בהירות מכנסיים זרוקות,

וחולצה מלוכלכת, עם קיטבג כבד, מחוייך,

וסביר להניח שחזר מאיזה טיול ארוך בהודו .

ילדה שבורת לב וילד מאוהב, אמא סוחבת תיק ורוד וקטן,

כדי שהילדה הקטנה שחזרה מהגן תרגיש מעט הקלה .

ילד מזמזם בקול וילדה מופנמת עסוקה באוזניות הגדולות שחזרו לאופנה .

שלוש בנות עמוסות מותגים, מפלסות את דרכן לתל-אביב .

שני בנים ושתי בנות לבושים שחור, שיער מעניין, איפור כבד,

וככל הנראה מתעניינים במוסיקה, הולכים כאילו בעולם משלהם .

חבורה של צופיפניקים רועשים שמעלים חוויות מהטיול הקודם,

בעל ואישה עושים הליכה וילדה מוציאה את הכלב .

הכל הוא תיעוד מדויק ליומיום,

יום שגרתי שמוצף באלפי טיפוסים מיוחדים,

מסתיים בכניסה הביתה, התבוננות במראה והשאלה שלא מוצאת תשובה,

מי אני ?