אני מביעה את עצמי בכתב,

אבל לא תמיד מצליחה להעביר סערת רגשות,

או רוגע מוחלט,

לפעמים אני מקווה שתשמעו את הדרך בה אני מלחינה את המילים,

ואולי כשתקראו אותן כמוני, תבינו אחרת .

לפעמים אני חוזרת על אותו משפט, כמו פזמון חוזר .

לפעמים הרבה יותר קשה לי לכתוב,

כי זה לא עוצמתי כמו שאדבר בקול רם,

וידעו לאן לשייך את מצב הרוח .

מדי פעם זה נשמע הרבה יותר מסובך ממה שזה,

וכמה פעמים היה נדמה שזה עוד יחלוף וזה לא. 

אני מאוד אוהבת לכתוב,

אבל לפעמים זה מתסכל שאני לא מצליחה לכעוס במילים,

והחוזק בו אני לוחצת על מקשי המקלדת לא מתבטא במילה הכתובה,

המחשבות שעברו לי בזמן שכתבתי,

מוצגות רק פעמים אחדות בין השורות,

השיר שחשבתי עליו או שנתן לי השראה, יהיה רק בכותרת,

בציטוט אחריה, או יצורף בקישור שוודאי לא כולם ישמעו .

השמות שרציתי להכניס במשפט המסוים ידרשו ניחוש פרוע .

לפעמים אני חוזרת על אותו משפט, כמו פזמון חוזר,

אבל לא יודעת מי מכם שם לב,

ומי שלא, וודאי פיספס איזו כוונה, איזו "פואנטה" נחבאת .

אבל אני בכל זאת כותבת,

כי לפעמים כשאני מדברת אני אומרת פחות,

אני בכל זאת כותבת,

כי זה מה שאני אוהבת, כי זה מוציא ממני מקוריות ויצירתיות,

לפעמים,

אני מקווה שתשמעו את הדרך בה אני מלחינה את המילים,

אבל למרות שאף אחד לא ישמע,

אני בכל זאת כותבת .