"בשלכת עץ עומד לבדו ברוח
אין לו רגע חם ואין לו צל
לפעמים גם הוא רוצה להרגיש בטוח
ולא כמו פרח שנובל
ולפעמים הזמן בוחן אותנו
מניח לרגלינו מכשולים
אך לנו יש את הכוחות שלנו
נראה לו שאנחנו יכולים
לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים
להיצמד אל החיים חזק לא לוותר
להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב
ושלמרות הכל אנחנו נתגבר"
מעולם לא המשכת הלאה,
אולי בגלל העובדה שלא יכולת להבין,
שכשאת ממשיכה, את לא שוכחת,
את לא משאירה אותו מאחורייך .
אם הוא רק יכל להגיד לך דבר אחד
במשפט אחד היה מביע את אהבתו אלייך,
ובאותו זמן מבקש ממך שתניחי לו ללכת .
את עצובה .
וקשה לנו לרפא אותך .
אולי מפני שאת פשוט לא רוצה בזה .
את לא רוצה להחלים בכלל,
את לא רוצה לשמוח,
בגלל שאת מרגישה שאת בוגדת בו,
בזיכרון שלו .
מעולם לא ביקשנו שתשימי את הזיכרון שלו מאחוריך,
אלא לידך .
כי עכשיו הוא מולך,
והוא מסתיר .