מכירים את זה שאתם קוראים משהו שכתבתם מזמן,

זה לא חייב להיות ממש מזמן,

אבל בתקופה אחרת ?

מיד אני חושבת :"איזו סתומה הייתי..." 

קצת בוטה להגיד את זה ככה, אבל זו ההרגשה.

אז חשבתי איך היום-

אני קוראת את כל הקטעים מפעם, לעיתים זה מצחיק,

ולפעמים ההרגשה אפילו פתטית, מהדרמטיות שהיום- לא נראית הכרחית .

ולמדתי דווקא להנות מהתחושה שהיום-

אני מתמודדת עם הדברים האלו טוב יותר,

חלקם כבר לא נוגעים בי כל כך כמו שנגעו פעם,

את רובם פתרתי, ולמעט שנשאר- בסוף יהיה פיתרון .

סביר להניח שתמצאו את המקרים שיחזרו בעוד הרבה תקופות שונות,

ומוזר,

אתם לא תמיד תזהו שזה אותו מקרה,

אם משהו השתנה, וודאי תגיבו אחרת- לטוב ולרע,

עוצמת הרגש והמילים שתבחרו יהיו שונות .

לא ברור איך דברים שהפריעו לי אז, לא מפריעים לי היום,

ויותר מזה- איך דברים שאז לא היו בכלל משמעותיים,

הפכו להיות החולשות הכי ברורות שלי .

אז בסך הכל,

כל אחד הוא מורה ממש מצוין לעצמו .