היה היה סתת אבנים, חסר סיפוק מעצמו וממעמדו בחיים .

יום אחד הוא חלף על פני ביתו של סוחר עשיר ומבעד לשער הפתוח

ראה מולו רכוש רב ערך ואורחים חשובים .

"איזה כוח עצום יש לסוחר הזה !" חשב הסתת,

הקנאה החלה לכרסם בו, שכן רצה לדמות לסוחר .

ואז, הסתת נהיה בעצמו לסוחר גדול.

הוא נהנה במעמדו החדש ממותרות ומכוח עצום יותר משחלם אי-פעם להשיג.

אבל עד מהרה עבר במקום שר רם מעלה, נישא באפריון,

מלווה בפמליית משרתים. כולם, בלי קשר למידת עושרם, נאלצו להשתחוות לפני התהלוכה.

"כמה כוח יש לשר הזה" חשב, "הלוואי ויכולתי להיות שר רם מעלה."

ואז, הפך לשר בעצמו. באחד הימים נישא על אפריונו, היה זה יום חם,

והשר חש מאוד לא בנוח באפריונו הלח. הוא הביט מעלה, אל השמש.

היא זרחה בשמים בגאווה, לא מושפעת מנוכחותו. "כמה עוצמה יש לשמש!" חשב.

"הלוואי שיכולתי להיות השמש!" ואז הפך לשמש, זרח ברוב עוז על כולם,

חורך את השדות תחתיו, אלא שעד מהרה הגיעה רוח אדירה, הביאה עמה עננים רבים

והעלתה אבק רב. "כמה עוצמה יש לה!" חשב, "הלוואה שיכולתי להיות הרוח!"

ואז הפך לרוח, מעיף רעפים מגגות הבתים ותולש עצים משורשיהם.

אלא שלאחר זמן מה, נשבה הרוח לעבר עצם כלשהו שסירב לזוז ממקומו,

למרות מאמציה הרבים .

-היה זה סלע גדול ועצום. "כמה עוצמה יש לסלע הזה!" חשב,

"הלוואי שיכולתי להיות סלע." ואז הפך להיות סלע, חזק ומוצק מכל דבר אחד על פני האדמה.

אלא שבעודו ניצב איתן, שמע קול פטיש מכה באזמל אל תוך הסלע המוצק,

וחש כיצד צורתו משתנה.

"מי יכול להיות בעל עוצמה גדולה יותר משלי, הסלע?" חשב.

הוא הביט מטה וראה את דמותו של סתת האבנים .