ישבתי בסלון כמו כל בייביסיטר שלא בדיוק יודעת מה לעשות .

הקשבתי לאחות הגדולה מרגיעה את אחיה הקטן במילים חכמות .

מסבירה לו ברוגע בדיוק את התשובות הנכונות 

לשאלות שהוא שואל .

הוא ממשיך להתקיל אותה ובכל זאת היא נשארת רגועה

ותמיד מספקת תשובה הגיונית.

הוא נרגע- מבין והיא לאט מעבירה נושא כדי

להסיח את דעתו מכך שאמא ואבא לא בבית .

ואני מרגישה חסרת תועלת-

מנסה להתעסק במשהו כדי גם לא להיראות אחת כזו.

והרגשתי חזק את היופי של קשר בין אחים-

את השוויון ביניהם וההתמודדות הצמודה בזמן עם 

המכשולים בחיים.

היא סיימה ב"תפילילה" שרובינו מכירים,

ושניהם חייכו-

כך היה נשמע .