כבר יותר מדי זמן שאני לא כותבת .

פה .

וכל מי שנכנס בזמן הזה- קרא את הסיפור הפסימי 

שחייתי אותו לפני כמה שבועות .

וזו קלישאה מוחלטת- 

אבל נראה שהדברים הסתדרו לטובה .

או שהכרחתי את עצמי לראות את זה ככה .

לקח לי זמן לעבור את התסכול המתמשך,

ועכשיו תוך התכוונות מחדש אל העתיד שלי,

אני מבקשת בשקט ומכוונת קצת יותר רחוק .

אולי כי השבתה זמנית של הגוף,

גרמה לי להתגעגע למה שלא ידעתי אם הוא הרגל או אהבה .

עם כוח ורשימת משאלות או מטרות קטנה,

הבנה חדשה של כאב ודרך לעבוד איתו ודרכו,

אני מוכנה לחשוף קצת מהרשימה- בהיסוס ומעט ביטחון :

לשמור על משמעת עצמית,

לרקוד לרקוד לרקוד לרקוד,

להתאהב,

תמיד להיות טובה למי שאוהב אותי ואני בחזרה 

ולהיות (כמעט)מאושרת,

ואת המעט שנשארו אשמור לעצמי,

כדי שיהיה עוד מעניין בהמשך (: