אני אנסה לתאר את תחושת ההשראה

שאמא שלי מצליחה להעביר בכל פעם שהיא מספרת

שהיא החליטה לעזוב את מערכת החינוך-

היא הייתה מורה לאמנות,

שרצתה להיות צורפת .

בית חדש, ילד ראשון, המון חובות של תחילת החיים,

והיא מחליטה להתפטר .

מכל עבר הגיעו תגובות ספקניות

שאולי בשורשן סחבו דאגה בשבילה והמון חשש 

אך בפועל עירערו את הביטחון .

היא ניקתה את הקומה התחתונה בבית שלנו,

הניחה שולחן גדול,

פינת עבודה צנועה

ואת העבודות המעטות שעמדו לרשותה .

ופתחה עסק .

באומץ ובתשוקה לתחום שהיא אוהבת.

היא משתתפת ביום העסקים הקטנים,

המקום של יפעת . 

היום לאמא שלי כבר יש עסק נוסף,

השני עוד לא צבר ותק אבל עוקב אחר החלום הנוכחי שלה,

להעביר הרצאות וסדנאות בתחומים שונים. 

שבילים .

"מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה,

 יוכל לשאת כמעט כל 'איך' "