"ההרגשה היא שאנחנו מגדלים דור אל תוך השכול."

דור שראה בית קברות מימיו המוקדמים,

שמכיר את כל סוגי הלחן של "אל מלא רחמים".

ואת כל שירי הזיכרון,

ושעות הצפירה,

דור שכואב את כאבו של הדור הקודם,

כאילו היה כאבו שלו.

והוא הופך שלו.

דור שגדל לתוך ימי זיכרון ארוכים, 

ולא מכיר את טקסי בית הספר,

דור שמשתדל לחגוג את יום העצמאות,

קצת כמו כולם.

ההרגשה היא שהם מגדלים דור אל תוך השכול 

והכאב

אל תוך ימי הזיכרון

והאובדן,

ההרגשה היא שהם מגדלים דור חזק בנפשו,

שכמעט מבין את השכול,

ועומד מולו,

בעיניים דומעות

וגאווה.

"כולנו ילדים של החיים!"