"לא משאירים נרקומן עם סמים- לבד."

את מסוממת .

הלב שלי לא עומד במילים האלו .

היית אומרת לנו 'תחשבו חיובי'

עם מבטא כזה שאף פעם לא הבנו,

ואנחנו סקפטיות אבל מופתעות שזה תמיד עובד.

לא נשאר לי דבר ממך,

מהמהות שלך,

מהאהבה שלך,

מהחוכמה שלך,

מהניסיון שלך,

לא נשאר לי זיכרון ממך,

ואת עדיין חיה .

השארית האחרונה של הרצון שלך לחיות,

נעלמה ביחד עם שאריות החיוך האחרון 

שראיתי לפני זמן רב כל כך .

הזיכרונות האחרונים שמכעיסים את הלב,

משתלטים באכזריות על כל

רגע מתוק שחווינו ביחד .

נאלצתי לשמוע אותך מסננת כמה פעמים בין השיניים,

שאת רוצה למות, שאת צריכה למות,

שלא אכפת לך.

ואני תוהה, אם השמש שלך עוד תזרח בהמשך.

או שהיא רק תמשיך לשקוע-

עד שקרן האור האחרונה תיטמע בחושך שלך.

הלוואי שיכולנו לדבר,

ושתהיה תקשורת.

הלוואי שיהיו זיכרונות חדשים ממך .

"כל הזמן ישנה,

  כבר לא מספרת כלום...

  ואין אף מילה

  שתגרום לך לקום,

  לחזור..."