That I keep coming back

to this place I can't exist.

זה היה יום בהיר, או לפחות זה מה שהשמש מספרת.

והרגע בו זרקת חץ לכיווני,

לא מוכן לצאת לי מהראש.

עמדתי כל כך קרוב,

שלא עלה בדעתי לזוז הצידה.

כואב כואב כואב.

ועצוב עצוב עצוב.

היום הזה עוד נמשך, ממש ברגעים אלה.

רק שבגלל כל המחשבות שרצו לי בראש מאותו רגע,

ההרגשה היא שעברו שנים.