אמרת לי הרבה

שכדאי לי לנסות להשתלב,

להיות יותר מעורבת,

להתחבר.

השקעתי את כל כוחותיי,

מאמציי,

את כל הרגשות,

גייסתי הקשבה,

הזדהתי כשהיה אפשר,

שיתפתי,

הייתי בסביבה.

וזה לא שבר את המעגל.

אפילו לא נוצר סדק כדי שאוכל להיכנס.

הלב התכווץ וסחט את כל הדמעות החוצה.

שום רגש, קצת חוסר איכפתיות ומעט מילים,

המתכון המדויק לגרום לראש לערבב מחשבות

לתוך בלאגן מעייף,

לעיניים לדמוע,

ללב להיסדק

ולהכניס את הכל לתוכו.

לחזור להיות "אני הרגישה" שפעם הייתי.