מצחיק אותי,

או מפחיד אותי,

או מצחיק שזה מפחיד,

או מפחיד שזה מצחיק...

שאנחנו כל כך שקופים,

ובו זמנית דווקא מרגישים שאנחנו 

מצטיינים בהצפנת הרגשות שלנו,

עמוק בתוך הבטן.

אולי בעצם אנחנו דווקא כן טובים בזה,

אבל במקביל- הרגשות מכתיבות שפת גוף.

רק מבט אחד כדי להבחין 

שפגעת לאדם בנקודה רגישה,

שמעכשיו הוא לא מקשיב יותר,

שהוא אומר די- אבל מקווה שתמשיך לשאול.

אני חושבת שזה קצת לטובתינו,

שקשה מאוד להיות לגמרי אטום-

טבע האדם מתעקש להשאיר לנו פתח לעזרה,

גם כשאנחנו מבקשים לנצור את הכאב בתוכינו.