הגוף נרפה, נחלש, רועד.

היית לי

מודל לחיקוי.. כך אקרא לזה

כי כל המילים נמחקו ממני.

הייתה בך איזו שמחה נצחית

כשהשם שלי עוד היה עולה בך

כשהיינו מציירים

כשהיית מסתכל על עורבים

ועצי ברוש והופך אותם לבלתי נשכחים.

פעם עוד היית מגיע,

היית מחייך אליי והייתי זוכרת רק אותך,

עד שהלכת וגוועת,

כך גם השמחה שלך,

האומנות, חוש ההומור, החיוך, התקשורת..

קיוויתי להגיד לך

כמה חלומות חלמתי עלייך,

שאני חושבת עלייך,

כמה צעדים לקחתי מנקודת מבט שהענקת לי,

על כמה מיוחד אתה בחיי

על כמה מיוחד אתה.

לא יכולת להקשיב יותר.

לא ברור היה לאן אתה הולך,

אבל היה ברור שאתה הולך.

ת.נ.צ.ב.ה

שלומי ברוש ז"ל