החיים וזה.

אז לאחר שבועיים-שלושה של מחשבות

ואחרי שיחה מעמיקה (כן בטח ) עם הבחור

או יותר נכון אחרי שדי ייבשתי לו את החיים והתנהגתי הכי מגעיל בעולם כי הוא עלה לי על העצבים וחיכיתי מלא זמן להיפגש כדי לעשות את ה-שיחה אבל הוא לא יכל ונמאס לי

החלטתי להתרחק קצת

מאז היום הזה שדיברתי איתו והייתי רעה אליו ,שגם היה יום הולדתי במקרה והיה יום הולדת על הפרצוף סתם כי היה לי מצב רוח רע כמו בכל הזמן האחרון...

אז מאז לא דיברתי איתו

כי כמו שכבר אמרתי,החלטתי להתרחק קצת

אני עוד לא מסוגלת להבין אם זה טוב או לא

כי כואב לי,

ממש כואב לי

זה כאילו קרעתי לעצמי חתיכה מהלב וזרקתי לפח

אני לא מסוגלת לנשום כבר כמה ימים

אני חנוקה ומעיק לי כמו שכבר הזכרתי בפוסטים הקודמים , כן זה בגללו

אבל זה עובר לאט לאט (אני חושבת..)

וגם אם לא, יש לי את הרסקיו שלי שעוזר לי טיפה

ולדעתי אני כן צריכה להתרחק קצת

כדי לא לשנוא אותו

אבל גם כדי לא להישאר במצב הקודם שאני התחלתי להרגיש אליו דברים ואין לי מושג מה איתו למרות שהבנתי שהוא גם ,אבל," הבנתי" זה לא מספיק.. ולא מצאתי את הזמן לעשות איתו שיחה לעניין ולא אני לא רוצה לעשות את זה במסן או בטלפון או ואטוור אני רוצה פנים מול פנים

כמו שנאמר "רחוק מהעין רחוק מהלב" אז הרגשות פוחתים קצת נראה לי..

אז נראה לי שזה טוב קצת ההתרחקות

רק הזמן יגיד

ועוד מעט יש לו יומולדת גם.. אוף מזה לא בא לי שזה יגיע,אני מקווה שעד אז אנחנו כבר נסגור עניינים

טוב יש לי מבחן מחר ואני לא יודעת את החומר כי לא ממש למדתי

אז הלכתי ללמוד

רק רציתי לכתוב את זה ולהוציא קצת מהמועקה החוצה

המבחן הלך אחלה

ודיברנו קצת אתמול ,

מרגישה קצת יותר טוב

יום חמישי

טוב אז במסגרת תוכנית ההתרחקות אני נפגשת כנראה מחר עם בחור חמוד (אחד מהבחורים שהכרתי בים אם אתם עוקבים חח )

maybe its a start of something new ..