החיים וזה.

אוגוסט

התחיל ברגל שמאל והמשיך ב

לא יודעת..

פיטרו אותי שזה היה צפוי רצח חח וזה היה סבבה כי כבר שבוע שאני יוצאת כל יום עם מישהו אחר ,כל יום למקום אחר , ורק מבלה

מה שלא עשיתי בשבועיים/שלושה שעבדתי

אני משלימה שעות שינה ,כשעבדתי לא ישנתי בכלל

אבל.

לא טוב לי

אנשים מאכזבים אותי

אנשים שאני סומכת עליהם

שקרובים אלי

שחשובים לי.

אני גם מתחילה למאוס בחברה כאן,בכל האנשים שסובבים אותי

כאילו מיציתי ומתחשק לי להגיד להם "שלום ולא להתראות"

לא יודעת

ואני מדברת עם המון חיילים

ונראה לי שהמרמור הצבאי משתלט עלי

עוד לפני שהתגייסתי

ואני מפחדת להתגייס

לא בא לי בכלל

אני מרגישה חוסר מוכנות נפשית,למרות שבתכלס? קטן עלי

נקווה שהמשך החודש יהיה טוב יותר

ושהבלאגן יסתדר

כי אני מרגישה אבודה קצת ..