שלוש כווסת יין גורמות לי לשלוח הודעות בלי להסס. אני תוהה לפעמים אם זאת תכונה שחסרה לי
בחיי היום יום. בכל מקרה זה סתם מישהו. אפילו לא רומנטי. מישהו שאני מרגישה מספיק פתוחה כדי
לעקוץ כשמתחשק לי והוא גם משתף פעולה עם השטויות האלה, ואז כמה מילים יותר מידי מצידי גרמו לו להתהפך ולהנחית עלי מכה. אחת כזו מתחת לחגורה. להציג אותי בתור איזה צינית עם אגו בשמיים שתמיד חייבת לומר את הסיי האחרון. "זו מחלה" הוא אומר לי. בשנייה אחת נמחק לי החיוך של היין שהפך לגוש בגרון. גם דמעות לא איחרו לבוא. ככה במילה הצליח לערער אותי בצורה מוחלטת. אולי סתם הייתי במצב רוח אקסטרה רגיש, שיכורה ועוד במחזור, אבל המילים שלו ריסקו לי את הצורה בהפתעה מוחלטת כי פתאום עברה בי המחשבה אולי הוא צודק. אולי זה מה שאני משדרת החוצה וככה מרחיקה אנשים. "יש לי כבוד אליך רק בגלל חברה שלך". המשפט השני שקרע אותי מבפנים. אולי ניפחתי את הסיטואציה אבל אלה היו מילים כואבות שעוד לא נאמרו לי. אני לא יודעת למה הרגשתי כל כך בנוח להתנהג ליידו חופשי אבל זאת הייתה טעות. אני שוכחת שאנשים אחרים הם לא אני. מפספסת את המטרה שהצבתי לעצמי לדבוק בשיטת ה"גלים"- לקלוט את הגל של הבנאדם שעומד מולי ולגלוש איתו ביחד. כי זה מה שקורה. כנראה שפתיחות שווה פגיעות ונמאס לי להיכוות. בכל מקרה בקשר לבחור, המשכתי לשדר עסקים כרגיל ואפילו השבתי על זה בצורה הכי בוגרת שהצלחתי, אבל זה עדיין אוכל אותי מבפנים, בעיקר בגלל העובדה שאני לא יכולה לשתף את זה עם אף אחד. אז הנה אני פה. חוזרת לבלוג אחרי יותר מידי זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
