תנצל עד תם כל עוד אתה תמים, תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

הנה שאלה שמלווה אותי המון לאחרונה-

אז מה עם שנה הבאה?

יש תוכניות?

טיול בחו"ל, לימודים.. השלמת בגרויות?

מועדפת?

אז מה תעשי עם הזמן הפנוי?

בשיא הכנות? אני לא יודעת!!! אני באמת באמת באמת לא יודעת...

כבר שנתיים שאני קמה בעיר זרה, שהפכה להיות כל כך לא זרה, שותה קפה במרפסת ומביטה מקומה חמישית על הבוקר של כל העוברים, סיגריה סנדוויץ ועפה לאוטובוס, מגיעה עושה קצת צחוקים עם הצוות מקבלת את הילדים והולכת הביתה, יושבת עם חברים, רואים תוכניות... שוב יוצאים, מגיעים לדירה בשתיים בלילה ועפים לישון... ואז זה חוזר על עצמו..

כבר שנה וחצי שימשכו לשנתיים שזה היומיום שלי, שזאת המציאות שלי... שאני לא חושבת על שום דבר מעבר...

ופתאום המציאות מחייבת אותי להתחיל לחשוב...מה לעשות עם עצמי איפה להיות מאיפה אני יוציא מעצמי הכי הרבה שאוכל.. מה יותר חשוב לי מה פחות חשוב לי..

לא הספקתי למצמם אתמול היה לי בת מצווה ופתאום אני בת 21!

ואנשים שואלים.. על בסיס כמעט יומי.. מה יהיה איתי, מה התוכניות, ואני נכנסת למירוץ סביב הזמן, סביב החברים שכבר החליטו מה יעשו ... סביב עצמי...

אני חוזרת לצפון...

זה מה שאני עונה בנתיים..

מה אני יעשה שם? לא יודעת, מקווה שארוויח קצת כסף, החלום הוא לנסוע לחו"ל.. אבל יש מחוייבויות לפני.. אז אני מניחה שאקח כמה קורסים ואסגור כמה פינות...

גאד, אין לי מושג איך עושים את זה...

עד עכשיו למדתי לעשות פשוט מה שאומרים לי, איך קופצים ראש לעולם של מבוגרים שרק אתמול היה נראה במרחק שנות אור ממני?

אבל מה שלא אבחר לעשות, וגם אם החיים יקחו אותי למקומות רחוקים ממני,

אני מקווה להיות מאושרת...

זה מה שאני רוצה לענות להם,... שבשנה הבאה אהיה מאושרת... ובצפון..