תנצל עד תם כל עוד אתה תמים, תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

בשנה שעברה נדהמתי לראות איך בית הקברות מתרוקן משנה לשנה...אני זוכרת שאת אמרת לי שאת שמה לב לזה גם... כל המשפחה שלכם הייתה שם..ומעטים קרובים מאוד שכבר לא הצליחו לבוא...עד שנה שעברה לא פספסתי יום שנה אחד..שמונה שנים. אותו תאריך. בבית קברות!  שמים עוד אבן קטנה על הקבר..מסתכלים שוב ושוב לא מעכלים אחרי שמזמן מזמן כבר עיכלנו..ולעוד רגע אחד בוכים שוב...אחרי שכבר מזמן הצלחנו לנגב את הדמעות...! השנה גם אני לא הצלחתי להגיע...לא חשבתי על זה..לא התעסקתי בזה...אבל לרגע אחד שהתחיל לכאוב לי הראש בעבודה..הלכתי לשתות מים..ואז כשהייתי לבד פתאום חשבתי... אתה באמת לא פה... ועבר עוד שנה...וגם בשנה הבאה לא תהיה פה...בעצם, אתה לא תהיה פה אף פעם...

אנחנו נמשיך לבכות מידי שנה למשך יום אחד בלבד..והדמעות והעצב הזה ילכו ויפחתו..וכך גם האנשים שיעמדו סביב הקבר ביום השנה... הזמן ימשיך לרוץ ואתה? אתה תמיד תישאר בן 19... 

כשאחיך הקטן הגיע לגילך כולם אמרו כמה שזה מוזר כמה שזה לא הגיוני...ועכשיו גם התאומים כבר עקפו אותך...גם אני כבר עקפתי... משום מה תמיד בזיכרון שלי אתה תהיה הרבה יותר גדול...

אחיך כבר נשוי ומצפה לילד...אחיך השני מתגייס לטייס ביום רביעי הקרוב..ואתה בן 19...

כל כך הרבה כבר השתנה פה...כלום לא נשאר אותו דבר ..הבית שלך ..החדר שלך...הכל כבר לא מזכיר את מה שהיה פה פעם..אבל התמונה בראש היא ברורה..זה אתה..ואתה מחייך בה!

אני מנסה לחשוב על מציאות שבה אתה עוד חי כאן ונמצא ממש בנינו..היית צריך להיות בן 28 או 29... בטח היה לך כבר משפחה וילדים כי היית ממש בנוי לזה...

כל כך הרבה היה כבר משתנה פה...

זה הגורל שהחליט שאתה הרבה יותר תועיל מלמעלה..ולנו מה נשאר... לבכות פעם בשנה סביב הקבר..להיזכר בבחור המדהים שהכרנו...

ולשמור את כל מה שלמדנו ממך... עד השנה הבאה...