תנצל עד תם כל עוד אתה תמים, תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

כבר חודש,

כבר חודש שאתה מספר, מדבר משתף... חודש שאנחנו יושבים ומדברים אל תוך הלילה, חודש שאתה מספר לי עד כמה שאתה סובל,

כבר חודש שאני מקשיבה לך אומר את זה הכי ברור שרק אפשר, חודש שאני מסתכלת בפנים תמוהות, חודש שאני כאן, שומעת אבל לא רואה באמת.

כבר חודש שאני איתך, שותפה לכאב הפנימי שלך, שבישבילי זה חודש ובשבילך זה הרבה הרבה יותר..!

חודש שאני כמו אילמת, רואה ולא אומרת כלום, חודש שאני שותקת, ואתה? אתה היית צריך מישהי שתדבר...

וניסיתי.. ניסיתי המון! חודש שאתה מראה לי את הסימנים על הידיים... חודש שאני מהנהנת בהבנה, חודש שאתה סובל ואני מנסה לעשות מה שאני יכולה...

ורק יום אחד שבו אני מבינה שזה לא היה מספיק,

חודש שאתה שותק אבל את הצעקה שלך כולנו יכולים לשמוע, חודש שהפנים שלך כבר לא מחוייכות, חודש שאתה במלחמה יומיומית לשרוד עוד יממה...

ואני מרחוק- מנסה להתקשר כל יום, להגיד לך את המיליםהנכונות... תראה אני לא רופאה, ובחיים שלי לא למדתי איך לדבר עם בן אדם כשהוא נמצא במצב הזה... והפחד הזה- להגיד את המילים שיהרסו את הכל נמצא בכל שיחה...

כבר חודש שאתה מאותת לכולם שמשהו בך כבה, האור שלך הולך ודועך...

ועכשיו אתה לא כאן, אתה סגור, במקום שכנראה אמור להיות טוב יותר מכאן, וזה השאיר אותי קצת בהלם- כי לא באמת ראיתי מה קורה סביבינו,

כי סיפרת לי הכל ואני לא ראיתי שהמצב כל כך נורא...

כי בגדול אני ידעתי ושתקתי... וכולם אומרים לי שזה הדבר האחרון שהייתי צריכה לעשות.

כי מישהי פעם אמרה לי שהכל בראש, וזה היה כל כך נוח להכניס לך את זה לראש.. והתווכחת איתי שזה לא נכון, והתעקשתי!

יכול להיות שהייתי צריכה להאמין בזה יותר...אבל איך מרפאים בתרופות וכדורים משהו שנמצא בתוך חדרי המחשבה והלב.

ואני לא יודעת מה איתך היום, ואני לא יודעת מה יהיה מחר.

אני יודעת שאני כאן עכשיו, לגמרי בשבילך, ואני יעשה הכל, הכל כדי שיום אחד נצחק על זה.. וזה יקרה...

אנחנו נשב בחדר ונראה טלויזיה, כנראה מצב האומה... ונצחק על הימים הרעים!!!!

לפני יומיים ביום רביעי כשדיברנו, והתחלתי לבכות, אתה אמרת לי שאני כנראה הצלתי לך את החיים, אני לא יודעת אם זה באמת נכון-

אבל נדמה לי שעכשיו אתה חייב לי... ואני לא מבקשת יותר מדי- רק שתתמודד, שתנסה .. תהיה לוחם!

אתה צריך לחיות, אני צריכה אותך.. כולנו צריכים אותך..!

אני לא יודעת אם אני מחזקת במכתב הזה.. אולי אני רק מזיקה.. אני באמת לא יודעת...

אני רק יודעת שבלעדייך הכל קשה ועצוב יותר, אני רק יודעת שכל מה שאני יכולה לעשות עכשיו זה להתקשר פה ושם.. כדי שתדע ותראה שלא שחכתי.. אבל אני חייבת לציין שאני מעדיפה שלא...

קצת קשה לי לשמוע אותך במצב הזה, וגם אני מפחדת שתגיד לי שאתה לא רוצה לדבר ושאני יראה עד כמה הכדורים משפיעים לרעה כמו שכולם אמרו...

בנתיים אני בסה"כ יודעת... שאתה תנצח את התקופה הרעה, כי אמרתי לך בעבר ואני אחזור על זה שוב... לכולנו היו ימים רעים יותר וימים רעים פחות...וזה עובר... הכל עובר!

אני אוהבת אותך ומקווה שאתה מחזיק מעמד!!!