תנצל עד תם כל עוד אתה תמים, תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

בשנה שעברה נדהמתי לראות איך בית הקברות מתרוקן משנה לשנה...אני זוכרת שאת אמרת לי שאת שמה לב לזה גם... כל המשפחה שלכם הייתה שם..ומעטים קרובים מאוד שכבר לא הצליחו לבוא...עד שנה שעברה לא פספסתי יום שנה אחד..שמונה שנים. אותו תאריך. בבית קברות!  שמים עוד אבן קטנה על הקבר..מסתכלים שוב ושוב לא מעכלים אחרי שמזמן מזמן כבר עיכלנו..ולעוד רגע אחד בוכים שוב...אחרי שכבר מזמן הצלחנו לנגב את הדמעות...! השנה גם אני לא הצלחתי להגיע...לא חשבתי על זה..לא התעסקתי בזה...אבל לרגע אחד שהתחיל לכאוב לי הראש בעבודה..הלכתי לשתות מים..ואז כשהייתי לבד פתאום חשבתי... אתה באמת לא פה... ועבר עוד שנה...וגם בשנה הבאה לא תהיה פה...בעצם, אתה לא תהיה פה אף פעם...

אנחנו נמשיך לבכות מידי שנה למשך יום אחד בלבד..והדמעות והעצב הזה ילכו ויפחתו..וכך גם האנשים שיעמדו סביב הקבר ביום השנה... הזמן ימשיך לרוץ ואתה? אתה תמיד תישאר בן 19... 

כשאחיך הקטן הגיע לגילך כולם אמרו כמה שזה מוזר כמה שזה לא הגיוני...ועכשיו גם התאומים כבר עקפו אותך...גם אני כבר עקפתי... משום מה תמיד בזיכרון שלי אתה תהיה הרבה יותר גדול...

אחיך כבר נשוי ומצפה לילד...אחיך השני מתגייס לטייס ביום רביעי הקרוב..ואתה בן 19...

כל כך הרבה כבר השתנה פה...כלום לא נשאר אותו דבר ..הבית שלך ..החדר שלך...הכל כבר לא מזכיר את מה שהיה פה פעם..אבל התמונה בראש היא ברורה..זה אתה..ואתה מחייך בה!

אני מנסה לחשוב על מציאות שבה אתה עוד חי כאן ונמצא ממש בנינו..היית צריך להיות בן 28 או 29... בטח היה לך כבר משפחה וילדים כי היית ממש בנוי לזה...

כל כך הרבה היה כבר משתנה פה...

זה הגורל שהחליט שאתה הרבה יותר תועיל מלמעלה..ולנו מה נשאר... לבכות פעם בשנה סביב הקבר..להיזכר בבחור המדהים שהכרנו...

ולשמור את כל מה שלמדנו ממך... עד השנה הבאה...

את מאז ומתמיד , את
אפילו בימים שכמעט נכנעת
בסופו של דבר נשארת
אפילו בימים שהכל נגמר
את תמיד נשארת את
את מאז ומעולם את
אפילו כשהיה קשה לזכור
בסופו של דבר את זכרת
אפילו כשגירשנו מעט את האור
בסופו של דבר את הארת
את החיים שלי באור כזה שמח
שמאיר בי גם הרבה דברים טובים
בעצמי בעצמך
עכשיו הכל סביבך מאיר

כן את, כל הזמן פשוט, את
אפילו כשהיה קשה לזהות
אני זיהיתי מיד שזאת את
אפילו כשהפכת למשהו אחר
בסופו של דבר היית את
שהארת את החיים שלי
באור כזה שמח
שמאיר בי גם הרבה דברים טובים
בעצמי בעצמך
עכשיו הכל סביבך מאיר

את החיים שלי
באור כזה שמח
שמאיר בי גם הרבה דברים טובים
בעצמי בעצמך
עכשיו הכל סביבך מאיר

הנה שאלה שמלווה אותי המון לאחרונה-

אז מה עם שנה הבאה?

יש תוכניות?

טיול בחו"ל, לימודים.. השלמת בגרויות?

מועדפת?

אז מה תעשי עם הזמן הפנוי?

בשיא הכנות? אני לא יודעת!!! אני באמת באמת באמת לא יודעת...

כבר שנתיים שאני קמה בעיר זרה, שהפכה להיות כל כך לא זרה, שותה קפה במרפסת ומביטה מקומה חמישית על הבוקר של כל העוברים, סיגריה סנדוויץ ועפה לאוטובוס, מגיעה עושה קצת צחוקים עם הצוות מקבלת את הילדים והולכת הביתה, יושבת עם חברים, רואים תוכניות... שוב יוצאים, מגיעים לדירה בשתיים בלילה ועפים לישון... ואז זה חוזר על עצמו..

כבר שנה וחצי שימשכו לשנתיים שזה היומיום שלי, שזאת המציאות שלי... שאני לא חושבת על שום דבר מעבר...

ופתאום המציאות מחייבת אותי להתחיל לחשוב...מה לעשות עם עצמי איפה להיות מאיפה אני יוציא מעצמי הכי הרבה שאוכל.. מה יותר חשוב לי מה פחות חשוב לי..

לא הספקתי למצמם אתמול היה לי בת מצווה ופתאום אני בת 21!

ואנשים שואלים.. על בסיס כמעט יומי.. מה יהיה איתי, מה התוכניות, ואני נכנסת למירוץ סביב הזמן, סביב החברים שכבר החליטו מה יעשו ... סביב עצמי...

אני חוזרת לצפון...

זה מה שאני עונה בנתיים..

מה אני יעשה שם? לא יודעת, מקווה שארוויח קצת כסף, החלום הוא לנסוע לחו"ל.. אבל יש מחוייבויות לפני.. אז אני מניחה שאקח כמה קורסים ואסגור כמה פינות...

גאד, אין לי מושג איך עושים את זה...

עד עכשיו למדתי לעשות פשוט מה שאומרים לי, איך קופצים ראש לעולם של מבוגרים שרק אתמול היה נראה במרחק שנות אור ממני?

אבל מה שלא אבחר לעשות, וגם אם החיים יקחו אותי למקומות רחוקים ממני,

אני מקווה להיות מאושרת...

זה מה שאני רוצה לענות להם,... שבשנה הבאה אהיה מאושרת... ובצפון..