תנצל עד תם כל עוד אתה תמים, תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

אחר-כך יגידו שהכתובת הייתה על הקיר                                            
יגידו שמשהו במבט שלך הסגיר
מה איתך היום, אין מי שיודע
הם יגידו ״ידענו שבסוף היא תשתגע״.

הם יגידו שהיית מוזרה
ולא יסבירו אם זה טוב או אם זה רע
שהטירוף בך דלק, וכל השאר נשאר כבוי
הם יגידו ״ידענו שאף פעם לא היה לך סיכוי.״

מי יודע איפה את עכשיו?
זוחלת על הבטן, שוכבת על הגב
מסתגרת, משתכרת, נשברת ברחוב,
ואולי עוד תינצלי, אולי יהיה לך טוב.

אחר-כך יגידו שהיית כמו אוויר.
שאף אחד לא ראה, אף אחד לא הכיר
שהלכת על גחלים ברגליים יחפות
ושחבל על הילדה עם העיניים היפות

.

אולי אם תשלוף עליי את החושך שלך
יהיה פה קצת אור
ורק אז תנשום לרווחה, כבר לא תעבור
ליד העבר שלך על קצות האצבעות
תהיה חייב לתת לו תשובות

תראה לי את כל מה שעובר,
את כל מה שגומר
את מה ששובר אותך בלילה
גם אם מאוחר
תראה כדי שאדע
איך לעשות אותך שוב מאושר


אולי אם תכיר לי את מה שקר אצלך
יהיה פה קצת חם
הסודות המדברים בפיך השותק
הקמטים ליד העין כשאתה צוחק
שמזכירים לי מה עברת כדי לחייך

תראה לי את כל מה שעובר,
את כל מה שגומר
את מה ששובר אותך בלילה
גם אם מאוחר
תראה כדי שאדע
איך לעשות אותך שוב מאושר
איך לעשות אותך שוב מאושר

אולי אם תיקח אותי לגשם שלך
תהיה פה קצת שמש
כמו טיפות שזולגות על חלון ביום חורף
אתגנב ללבך
ותראה לי את כל הרע מקורב
שיהיה לנו טוב

תראה לי את כל מה שעובר,
את כל מה שגומר
את מה ששובר אותך בלילה
גם אם מאוחר
תראה כדי שאדע
איך לעשות אותך שוב מאושר
תראה כדי שאדע
איך לעשות אותך שוב מאושר
איך לעשות אותך שוב מאושר

בליבי יש סתיו,
אני עכשיו
מחכה לשווא -
אולי -
ביתי נופל,
שוב בערפל
אפור הוא ואפל.
ובעיני...

אלוהים גדול -
הוא צריך למחול,
אם ליבי כולו עפר.
חיי קלים - כגשם עלים
גם זכר לא נשאר.

ואת הלכת, בחוץ שלכת,
והבדידות נמשכת.
השמש בצבעי ענבר,
עם משהו שכבר עבר.

אבל בחוץ יש רק שלכת,
ושלהבתי דועכת.
זכרך הוא נוף כל כך יקר,
עכשיו רחוק, עכשיו אכזר.
מעל ראשי העצב שט -
ולך לא איכפת...

דמותך היא צל -
שושן קמל -
אך בשם האל, כה זך.
אני שונא, אוהב עד תום,
בטירוף הזה היום,
הן לא אשכח אותך...

והלילות,
המשקאות שלי,
שיכור כלוט.
כל ספינותי הולכות טובעות,
אבל אמשיך לשתות.

כי את הלכת, בחוץ שלכת...

את ראשי הנם -
הקור חותך -
אך זכרך לא נרדם,
וחזר עם המטר
הנמהר ותם.

ואת הלכת...

אבל בחוץ יש רק שלכת,
והבדידות נמשכת.
השמש בצבעי ענבר,
עם משהו שכבר עבר.

אבל בחוץ יש רק שלכת,
היא לא, היא לא דועכת.
זכרך הוא נוף כל כך יקר,
עכשיו רחוק, עכשיו אכזר.
מעל ראשי העצב שט,
שלכת...
נפשי דועכת...
בחוץ שלכת.

אני תוהה לעצמי אם זה השעה או הגעגוע.. אבל ממש קשה לי כרגע!

הגעתי למסקנה שהעבודה הזאת פשוט מתקנת אותי.. אני רואה כוס זרוקה בחוף בתל אביב - ואני לא יכולה שלא להרים אותה.. וכל פעם שאני זורקת נייר לפח רגיל מוזר לי.. התרגלתי לשים את הנייר בפח מחזור לניירות...

יש משהו בילדים האלה שגורם לנו להיות טובים יותר..

על שפת נחל בערב
שמה איש לא יפריע
שם הרוח נושבת
תלטף ותרגיע
שם אכתוב לך במים
שיר שאיש לא יטביע.

היה לי פוסט רציני על הילדים שאני עובדת איתם... אבל פשוט אין לי מצברוח לפרסם אותו.. אולי מחר...! :\